ראש הממשלה בנימין נתניהו שוחח בימים האחרונים עם שורד השבי שגיא דקל חן, ששוחרר לאחרונה משבי החמאס. לפי הדיווח בחדשות 12 נתניהו בירך אותו על חזרתו והבטיח שלא להותיר אף חטוף מאחור.
שגיא, שנחשף למאבק של בני משפחתו ולמאבק הציבורי להשבתו, דיבר על הקושי שבחזרה לחיים – בעוד חבריו נותרו מאחור בעזה.
"אני לא יכול לחיות בשקט כשחבריי עדיין שם"
את השיחה בין ראש הממשלה לשגיא חיבר מתאם השבויים והנעדרים, גל הירש. היא ארכה 12 דקות – זמן ממושך יחסית לשיחות אחרות שקיים נתניהו עם חטופים ששבו הביתה.
"אני שמח לשמוע את קולך ושהתאחדת עם משפחתך", פתח נתניהו, "שמח שהתעקשתי על שחרור כמה שיותר חטופים בעסקה הנוכחית – בניגוד לרצון חמאס".
"אני לא אשאיר שם אף אחד"
שגיא ענה מיד: "אני לא יכול לאכול, לשתות, להתקלח או לשחק עם הילדות שלי כשיש חטופים שהשארתי מאחור. חלקם חברים שלי – חיים ומתים".
הוא הזכיר את דוד ואריאל קוניו מניר עוז שעדיין מוחזקים בעזה, ואת תמיר אדר ז"ל ואביב אצילי ז"ל שגופותיהם לא הוחזרו עדיין. "אני לא אשאיר שם אף אחד", הדגיש.
נתניהו הבטיח כי ישראל ממשיכה לפעול בכל הכוח להחזרת כלל החטופים. "לא נשאיר אף אחד מאחור. אנחנו עובדים מאוד קשה כדי להחזיר את כולם", אמר.
"היה לי קשה לראות את אבא בוכה"
שגיא שיתף בכאב כי היה לו קשה "לראות את אבא שלי בוכה מעל כל במה, את אשתי והילדות שלי עומדות בעצרות ובוכות".
מבחינתו, המציאות שנגלתה לעיניו לאחר החזרה היא לא פחות מטלטלה. "לא ראיתי טלוויזיה במשך שנה וארבעה חודשים, לא שמעתי רדיו. לא ידעתי כלום על המאמצים שהמשפחה שלי עשתה עבורי. עכשיו אני מבין הכול".
"אני מזמין אותך לניר עוז"
בשלב זה, שגיא פנה לנתניהו בהזמנה אישית: "הבנתי שלא ביקרת בניר עוז. אני מזמין אותך – נשים את הפוליטיקה בצד. נלך רק אני ואתה בשבילי הקיבוץ. עכשיו הכול פורח, אבל אראה לך מקומות מדממים ובתים שרופים".
הוא ביקש להדגיש את גודל ההרס, אך גם את הצורך בחיים ובחזרה לשגרה. "באנו אומנם מעמדות שונות, אבל תמיד האמנתי, גם כשהייתי בשבי, שהשיקולים בארץ הם מקצועיים. אני מבקש שכך יהיה. הניצחון האמיתי הוא להחזיר את האהבה לרחובות – וזה יקרה רק עם החזרת החטופים".
"כל מה שהייתי צריך זה כוס מים ותקווה"
רק לאחרונה שגיא החל לשתף ברגעי השבי. אשתו, אביטל דקל חן, פרסמה פוסט מרגש שבו סיפרה כיצד בעלה שרד את התקופה הקשה בעזה, וכיצד חזרתו אל החיים היא עבורם נס. "בלילה הראשון שאלתי אותו איך הוא שרד את התנאים הלא-אנושיים האלה", כתבה. "הוא ענה לי במשפט אחד: 'מילי, בכל לילה הזכרתי לעצמי שכל מה שאני צריך זה כוס מים ותקווה – ואת זה יש לי'".
לדבריה, במשך שנה וארבעה חודשים שגיא לא ידע מה עלה בגורלם. רק יום לפני השחרור, במסך טלוויזיה שהראה דיווח מעזה, ראה את המשפט "הבת השלישית של שגיא נולדה בשבי". אז הבין שהוא עתיד לפגוש את משפחתו בשלמותה.
