נעמה לוי, תצפיתנית צה"ל ששוחררה משבי החמאס, נשאה דברים בעצרת המרכזית בכיכר החטופים בתל אביב. בנאום שנפתח בתודה לקהל שמילא את הכיכר גם כשהיא עצמה לא יכלה לשמוע אותם – היא סיפרה על רגעי הישרדות קיצוניים, על פחד משתק – ועל הניסים שהשאירו אותה בחיים.
"ראיתי אתכם בכיכר, עטופים בדגלים, עם התמונות שלנו. זה גרם לי להאמין שלא שכחו אותי. שעדיין נלחמים עלי", אמרה. "הכוח הזה החזיק אותי. אתם נתתם לי תקווה כשכמעט לא נשאר לי כלום".
מים מהגשם, רעידות מהפצצות
לוי שחזרה כיצד בימים הראשונים לשבי הייתה לבד, תחת פחד מתמיד, לעיתים בלי מים ואוכל. היא תיארה איך באחד הימים ירד גשם, והשובים הציבו סיר מתחת לשמיים. "שתיתי את מי הגשם, זה מה שהחזיק אותי", סיפרה והוסיפה לתאר את התחושות הקשות לצד ההפצצות: "הן באות פתאום. קודם השריקה – ואז הפיצוץ. פעם אחת הקיר שעליו נשענתי היה היחיד שלא קרס – וזה מה שהציל אותי".
"גם עכשיו הם שם – ואין להם לאן לברוח"
בפנייה ישירה לציבור הדגישה לוי כי אותם רגעים ממשיכים להתקיים גם כעת – לחטופים שנותרו בעזה. "גם עכשיו, יש מי ששומע את אותן שריקות. הם רועדים מפחד, נצמדים לקירות, בלי דרך להימלט – רק תפילה וחוסר אונים". היא קראה לא להפסיק לקרוא לשחרורם: "אין לכם מושג כמה זה עוזר. כמה זה חשוב. אני כאן בזכות המאבק הציבורי, בזכותכם".
"אין ניצחון בלי השבת כל החטופים"
לוי סיימה את דבריה בפנייה נרגשת למשפחות החטופים והנרצחים, והדגישה: התחושה האישית – רחוקה מלהיות שלמה. "אני עומדת כאן חופשייה, אבל הלב שלי לא שלם. עד שהחטוף האחרון לא ישוב, אף אחד מאיתנו לא באמת חוזר. כי אין ניצחון בלי השחרור של כולם".
