מאז ה-7 באוקטובר, אורי אלמן בן ה-29 מרחובות מקדיש את ימיו ולילותיו למשימה אחת: להזכיר לנו את פניהם של החטופים. הוא לא אמן, אלא איש של חיבורים. בשקט הוא יוצר קשר עם משפחות, מתאם עם אמני גרפיטי, מדבר עם העיריות – והכול כדי להציב קירות זיכרון בערים שבהן נולדו וגדלו. בכל קיר כזה, הוא רואה שליחות: לאפשר לחטופים להיות נוכחים ברחוב, להשאיר את פניהם של בתודעה ובלב הציבור עד שישובו הביתה.
"כך נולד הרעיון"
בשיחה עם "רגע NEWS" מספר לנו אורי איך נולדה היוזמה המרגשת: "בשבעה באוקטובר התפנתי מכפר גלעדי, אחרי שהייתי אמור להתחיל לימודים בתל חי במסלול עבודה סוציאלית. הלימודים נדחו ואת הזמן ניצלתי ליוזמות אזרחיות שקמו למען החיילים, להעלאת מודעות לחטופים ולסיוע למשפחות שכולות. יש לי חבר קרוב שלי, עילי דוד. אח שלו אביתר דוד נמצא בשבי חמאס בעזה, הצעתי לו בתחילת המלחמה לעשות גרפיטי לאח שלו. הוא אמר לי 'בטח אני אשמח שנעשה את זה אבל בוא נעשה את זה בצורה חוקית. צריך אישור מהעירייה', כך, מתוך השיחה נולד הרעיון".
דווקא גרפיטי
הבחירה בגרפיטי להעלאת המודעות אינה מובנת מאליה. אורי מספר שהוא ראה בציור אקט שמסמל את החיבור בין הרחוב והעם לחטופים, אך זו לא הסיבה היחידה שבחר דווקא בו: "גרפיטי נשמר לאורך זמן, זה לא פוסטר שאפשר לקרוע אותו או דגל שמתקשה לעמוד בפגעי מזג האוויר. זה ממש סמל שנשאר יציב ומעביר את המסר בצורה הכי חדה".
הציור הראשון
ההצעה לכלול בציור את כל החטופים מהעיר הגיעה מהעירייה, ועילאי מיד הסכים. אורי לקח על עצמו את התיאום: הוא פנה למשפחות, שיתף את העירייה בתהליך, ואיתר אמן מתאים. כך, אחרי חודשים של עבודה מאחורי הקלעים, הפך החלום למציאות.
במרכז העיר הופיעו פניהם של אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל שגדלו בכפר סבא, הדר גולדין ועוז דניאל שנפלו ונחטפו, והאחים איתן הורן ויאיר הורן שנחטפו מניר עוז אבל גדלו בכפר סבא.
נזכיר כי יאיר הורן שב לישראל במסגת הסכם הפסקת האש ועסקת השחרור שנערכה בפברואר האחרון.
מקיר אחד לפרוייקט ארצי
"אחרי שראיתי שהפרוייקט משיג את המטרה והציבור מתחבר לרעיון ומתרגש החלטתי להמשיך עם הפרוייקט בעוד מקומות", מספר אלמן. מאז הוא יצר קשר עם עשרות משפחות ודאג להצבתם של ציורים גם בערים ירושלים, חולון, דימונה וקריית מלאכי – שם הוצב היום (ג') ציור דיוקן של החטוף יוסף חיים אוחנה.
כל עם ישראל
כל פרוייקט כזה נמשך בין חודשיים לשלושה חודשים אך התגובות שהוא מעורר נמשכות עוד הרבה אחר כך: "התגובות מהציבור פשוט מדהימות, נשים מבוגרות מאוד שעוצרות עם ההליכונים והמקלות ומסתכלות ומתפללות ואומרות דברים מרגשים, ילדים קטנים שמסתכלים, כל עם ישראל, אתה מבין כמה הוא רוצה שהם יהיו פה. זו לא סתם אמירה מהיד אל המותן, אפשר לזהות את זה על האנשים, רואים במימיקות בברק שמתגנב לעיניים כמה הם רוצים שהחטופים יחזרו לישראל".
פרסום שנכפה על האנשים הכי צנועים
"המשפחות מאוד מתרגשות, זה לא להאמין איזה אנשים פשוטים. קרה להם המקרה הכי נורא ועכשיו הם צריכים להיות מפורסמים בעל כורחם ולעשות דברים שרחוקים מהצניעות שלהם שנות אור". העיסוק עם הנושא הרגיש מביא גם התמודדויות לא פשוטות: "זכור לי במיוחד שעשינו קיר עבור אגם ברגר ושבוע אחרי היא היתה אמורה להשתחרר ואז דווקא היא נשארה שבוע נוסף בשבי חמאס".
"לאורך כמעט שנתיים של אירוע אני רואה איך החיים שלהם השתנו. איך הדבר הזה משפיע על כולנו, כמה צער ודיכאון כל השכול והכאב. האנשים שנפצעו וכל המערך השלם הזה של מלחמה ומפונים ועסקים שנפגעו. כל כך הרבה אנשים שמוצאים את עצמם בישראל בנקודה שהם לא היו בה לפני. בבית הכי מוגן", אורי משתף.
ומה יקרה עם הציורים כשהחטופים ישובו?
למרות ההשקעה הרבה בהקמת ציורי הרחוב, אורי מספר שהתקווה הכי גדולה שלו היא דווקא למחוק אותם: "לשמור אותם זו הדאגה הכי אחרונה. בסוף הציורים מצויירים על קירות שניתן להוריד, ואין דבר יותר מרגש מלהסיר את הדבר הזה. הפרויקט נועד לעורר מודעות והוא יסיים את התפקיד שלו כשכולם יחזרו. זו תיהיה שמחה עצומה להיפטר מהם. הכי הייתי רוצה שאנשים ימשיכו לחזק אחד את השני ובאמת נדחוף לשחרור החטופים. אני מרגיש בכנות – זו ממש לא סיסמא – שאני אוכל לחזור להיות אני רק כשהם ישובו".
כל הכבוד אלופים!
הגרפיטי מהמם.
תחזרו הביתה יקירים שלנו ❤️