מאות ליוו היום (ב') את החטוף איציק אלגרט ז"ל בדרכו האחרונה. ארונו של אלגרט, שנחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר ונרצח בשבי חמאס, הוחזר לישראל במסגרת עסקת החטופים והוא ייטמן בחצר ביתו שבקיבוץ.
מסע הלוויה יצא הבוקר לדרכו מחברה קדישא ראשון לציון, בהשתתפות משפחתו הקרובה ובני העיר. דני, אחיו של איציק, הוא תושב ראשון לציון ומורה לאזרחות בעיר. המסע יעבור במחלף ראשונים, מחלף יבנה, צומת יד מרדכי, צומת הקשתות, צומת סעד וצומת גמה, עד להגעה לבית העלמין בקיבוץ ניר עוז, שם ייקבר.
טקס הלוויה החל בשעה 14:00 והיה פתוח לציבור אך סגור לתקשורת בהתאם לבקשת המשפחה.
"איציק, אח יקר שלי, עכשיו אתה למעלה, יחד עם אלי, אורי, אמא ואבא. מסתכלים עלינו, שולחים אהבה", ספדה לו רחל אחותו והוסיפה: " אני כאן למטה, ניצולה מקיבוץ ניר עוז. אוהבת אתכם. משפחת אלגרט הידועה זה אנחנו. משפחה מוזרה, משפחה של אמנים. מוכשרת, מנהיגה ואהובה. אתה, איציק, היית ההנדימן של הקיבוץ. ידעת לתקן כל פגע, לאלתר בכישרון יוצא דופן".
"איציק היה איש של נתינה"
איציק אלגרט, בן 68 במותו, היה דמות מרכזית בקיבוץ ניר עוז. הוא הותיר אחריו שני ילדים המתגוררים בדנמרק, אח ושתי אחיות. חבריו סיפרו כי היה איש של נתינה, שתמיד מצא דרך לסייע לכל מי שזקוק. "נזכור אותו בצחוקו, בליבו הענק ובנכונותו להיות שם תמיד", אמרו בני משפחתו.
ראש העירייה, רז קינסטליך, הספיד את איציק, ואמר: "איציק, בעל העיניים הצוחקות והחיוך הצנוע, נחטף מהממ"ד בביתו בקיבוץ ניר עוז. דני אחיו נלחם ללא הפסקה למען שובו ולשובם של כל החטופים והחטופות. בימים האחרונים שמעתי אותך אומר שנכשלת. דני אין רחוק מזה – עשית כל מה שיכולת ואף יותר. נמשיך ללוות אותך ואת המשפחה בכל שיידרש".
"זהו רגע קשה, אבל גם הזדמנות לכבד את זכרו"
ביום הטבח, לאחר שנפצע מירי, הספיק אלגרט להתקשר לאחיו דני ולבקש עזרה. דני הדריך אותו כיצד לעצור את הדימום, אך הקשר ביניהם נותק זמן קצר לאחר מכן. במשך חודשים ארוכים לא היה ברור מה עלה בגורלו, עד שהתברר כי נלקח חי לעזה, על אף פציעתו.
משפחתו של איציק הזמינה את הציבור לעמוד לצד הדרך עם דגלי ישראל, ולהשתתף בליווי מסע הלוויה שיצא מראשון לציון ויעבור בצמתים מרכזיים בדרום עד הגעתו לניר עוז. "זהו רגע קשה, אבל גם הזדמנות לכבד את זכרו של איציק, אדם שהעניק כל כך הרבה לקהילה ולחבריו", הוסיפו בני המשפחה.
חלק בלתי נפרד מחיי הקהילה בקיבוץ
איציק (יצחק) אלגרט היה איש תחזוקה מסור בקיבוץ ניר עוז, אדם חם ואהוב שתמיד היה מוכן לעזור. חובב כדורגל נלהב, אוהד מכבי תל-אביב, ששיחק בעצמו והיה חלק בלתי נפרד מחיי הקהילה בקיבוץ.
ביום החטיפה, הוא הצליח להתקשר לאחיו, דני אלגרט, שהיה בעבר מפקד תחנת משטרת אשדוד. בשיחה זו, שנערכה בשעה 11:27, נשמע לחוץ ומבוהל. הוא סיפר שנפצע קשה בידו אך לא הבין שנפגע מירי של המחבלים. דני הדריך אותו כיצד לעצור את הדימום, אך תוך כדי השיחה נשמעו צעקות בערבית. "ואז הוא צעק בכוחות אחרונים: 'דני, זה הסוף, דני, זה הסוף!' והשיחה נותקה," סיפר דני.
בהמשך, איכון הטלפון שלו הראה שבשעה 12:00 הוא חצה את גדר המערכת לכיוון עזה, ובשעה 16:00 כבר היה במרכז העיר. חודשים לאחר מכן, חטופים ששוחררו העידו כי ראו אותו, דבר שנתן תקווה למשפחתו. אחיו דני, אחד מהקולות הבולטים במאבק להחזרת החטופים, קיווה עד הרגע האחרון לקבל הוכחה חותכת לכך שהוא בחיים.
לאורך השנים חי איציק גם בדנמרק, שם נולדו ילדיו, וככל הנראה בשל חשש ביטחוני הם נמנעו מלהיחשף בפומבי.
