ב-2 במאי 1952 המריא מלונדון מטוס הנוסעים הסילוני הראשון בהיסטוריה. זו הייתה טיסת הבכורה של הדה הבילנד קומט 1A. גאוות התעשייה האווירית הבריטית, ובעיני רבים – תחילתו של עידן חדש בתעופה האזרחית.
במקום מנועים רועשים ומטלטלים, מצאו הנוסעים קבינה שקטה ומפנקת. החלונות היו מרובעים וגדולים, המושבים מרווחים והאווירה הייתה יוקרתית. הקומט היה מהיר, גבוה ועדיף מכל מה שהיה עד אותה עת בשוק. בעוד בואינג ומקדונל דאגלס האמריקניות עוד שקדו על אב־טיפוס, הבריטים כבר היו עם מטוס נוסעים סילוני.
ההצלחה נמחקה מהר
אבל תוך פחות משנתיים הפך הקומט מסמל הקִדמה האווירית לכתם עולמי: ארבעה מטוסים התרסקו, כששניים מהם התפרקו באוויר.
זה התחיל בתאונה במרץ 1953. התרסקות בהמראה של קומט בקנדה שהובילה למות 11 איש. אבל אז הגיעו הקטסטרופות האמיתיות: בינואר 1954 התפוצץ קומט של BOAC מעל הים התיכון בדרכו לרומא , וכל 35 יושביו נהרגו. כעבור שלושה חודשים בלבד, באפריל, התרסק קומט נוסף באותן נסיבות, עם 21 הרוגים.
הקומט שילם את המחיר, והעולם למד
המטוסים הושבתו מיידית, ובחודשים שבאו לאחר מכן ביצעו החוקרים הבריטים ניסויים בגוף מטוס שהוכנס למכל לחץ מלא מים שוב ושוב.
המסקנה הייתה דרמטית: סדקים מיקרוסקופיים הופיעו סביב מסמרות, ברגים ופתחים, ובהם החלונות המרובעים. כתוצאה מהלחץ והעייפות החוזרת של המתכת, נוצרו סדקים שהתפשטו במהירות עד להתפרקות אווירית שלמה. זה היה שיעור ראשון, טראגי, בעייפות חומרים בגוף מטוס בלחץ גבוה.
הכישלון הביא לפיתוח שיטות חישוב חדשות, דרישות תקינה מחמירות, ומעבר עולמי לעיצוב עם חלונות עגולים ותכנון חומרים נגד עייפות החומר.
והיום – הקומט שב לעולם
בעשור האחרון זכה הקומט לתחייה. במוזיאון דה הבילנד שבאנגליה, מתנדבים שיחזרו בעמל של עשרות שנים גוף כמעט עירום של קומט 1A, והחזירו לו את צורתו, מבפנים ומבחוץ. למרות שחסרות לו כנפיים, ניתן לעלות לקבינה המשוחזרת, לשבת במושבים הרכים, לפתוח מגש אוכל מהעץ ולבהות מחלונות הענק, ממש כפי שעשו הנוסעים ב-1952.
חלק מהשחזור מציג גם את ליבת הכישלון: דופן חתוכה של גוף המטוס, שנבדקה עד להשמדה וממחישה כיצד לחץ אוויר חזרתי פיצח את החזון הבריטי.
