ב-18 בפברואר הבטיחה ליטא את עצמאותה פעמיים: ב-1270 מול הגרמנים, וב-1918 מול הסובייטים. באמצע המאה ה-13 הקימו שבטים סלאבים ונורדים את 'הדוכסות הגדולה של ליטא', על גבי חורבות מזרח אירופה (עקב הפלישה המונגלית בעשורים שלפני כן). לדוכסות פלשו מסדרים נוצריים – גרמנים, במסגרת מסע צלב לניצור הדוכסות (לאחר כשלון מסעות הצלב לארץ הקודש, החלו נוצרי אירופה במסעות צלב מול עובדי אלילים בצפון ומזרח אירופה); אך הליטאים הביסו את הפולשים בקרב קארוס ב-1270, והפכו עד מהרה למעצמה אזורית, הנפרשת על פני כל מזרח אירופה – מהים הבלטי ועד הים השחור.
נפילה ועצמאות מחודשת
בהמשך התנצרה הדוכסות, והתאחדה עם הממלכה הפולנית הסמוכה – והפכה ליעד מבוקש להגירה יהודית המונית מארצות אשכנז. בהמשך נחלשה פולין-ליטא, וחולקה ע"י שכנותיה במאה ה-18. אך הלאום הליטאי לא נעלם, ועם קריסת האימפריה הרוסית ב-1918 עקב מלחמת העולם הראשונה הכריזו הליטאים על עצמאות. הליטאים הביסו פלישה סובייטית בהמשך, ויצרו רפובליקה עצמאית, הקיימת עד היום – למעט הפסקה גדולה בין מלחמת העולם השנייה לקריסת בריה"מ.
