היום ב-768 עלה קרל הגדול לשלטון באימפריה הפרנקית.
האימפריה הפרנקית גובשה במערב אירופה בסוף המאה ה-5 ע"י כלוביס, תוך ניצול התפרקותה של האימפריה הרומית המערבית; יורשיו עסקו בעיקר בסכוסכים פנימיים, ובראשית המאה ה-8 הפך קרל מרטל לדמות הדומיננטית בממלכה (עוד על עלילותיו – מחר). בנו פפין הגוץ השתלט כל הכס תוך ייסוד השושלת הקרולינגית, ועם מותו ב-768 הוריש את הכס לשני בניו, קרל וקרלומן. אך קרלומן נפטר כעבור 3 שנים, וקרל הפך לשליט יחיד חזק במיוחד: הוא יצא למסעות כיבושים ברחבי אירופה, והביא את האימפריה לשיא התפשטותה הטריטוריאלית, מסלובקיה לספרד ומרומא לדנמרק. קרל עודד התפתחות חיי רוח ותרבות, והעניק חסות לפילוסופים, אמנים, יהודים ואנשי דת – דבר שהוביל לפריחה תרבותית וכלכלית ואפיין את תקופת שלטונו בתור הרנסנס הקרולינגי. קשריו הטובים של קרל עם האפיפיור הובילו להכתרתו בשנת 800 לקיסר רומא – ובכך לכינון האימפריה הרומית הקדושה, ולפיצול הסופי בין הנצרות הקתולית לאורתודוקסית. קרל נפטר ב-814, אך ממלכתו לא האריכה ימים; היא סבלה ממלחמות אזרחים התפצלה לממלכות משנה (שקיימות במידה זו או אחרת עד היום).
מקור תמונה – ויקיפדיה
