היום ב-1989 נחתם הסכם טאיף, שהביא לסיום מלחמת האזרחים בלבנון.
ב-1932 נערך מפקד אוכלסין בלבנון הצרפתית, שהראה שהנוצרים המארונים מהווים קצת יותר ממחצית האוכלוסייה, בעוד העדות הסוניות והשיעיות תופסות כחמישית כל אחת (היתר – דרוזים וכו'). על בסיס כך, כשניתנה עצמאות ללבנון ב-1943, חתמו מנהיגי העדות בלבנון על ההסכמה הלאומית, שהכירה בלבנון כמדינה ערבית עצמאית, והבטיחה את תפקיד הנשיא למארוני, תפקיד רה"מ לסוני ותפקיד יו"ר הפרלמנט לשיעי, ולנוצרים הובטח יתרון קל במושבים בפרלמנט. אך המפקד הישן לא שיקף נכונה את הדמוגרפיה המשתנה של לבנון, ועד שנות ה-70 התחלקו העדות בערך שליש – שליש – שליש – גורם למתיחות, שיחד עם מעורבות סורית ופלסטינית הוביל לפרוץ מלחמת אזרחים כוללת ב-1975. מעורבות ישראלית במלחמה הובילה לסילוק הפלסטינים אך לא הצליחה להביא לניצחון נוצרי ולמנוע את התחזקות השיעים; ב-1989, לאחר 14 שנות לחימה, באו מנהיגי העדות למו"מ בטאיף שבסעודיה, שבסופו הגיעו להסכם: רה"מ הפך ליותר עצמאי, ויתרון הנוצרים בפרלמנט נמחק. המלחמה אמנם נסתיימה והסורים נסוגו מלבנון ב-2005, אך כיום נותר לראות האם הסכם טאיף מספיק עבור שימור האחדות.
מקור תמונה – ויקיפדיה
