היום ב-539 לפנה"ס נכבשה בבל ע"י צבאו של כורש, מלך פרס.
לקראת סוף המאה ה-7 לפנה"ס הצליחה בבל להתנער מהשלטון האשורי, שהיה דומיננטי במסופוטמיה במשך מאות בשנים, ולהקים את האימפריה הנאו-בבלית, שהתפשטה מפרס ומדי ועד למצרים הקדומה. במסגרת כיבושיהם השתלטו הבבליים בהובלת המלך האימתני נבוכדנצאר השני על אזור ארץ ישראל, ואף החריבו את בית המקדש הראשון באזור שנת 586 לפנה"ס, תוך הוצאת רוב העם היהודי לגלות בבבל ובמצרים. אך האימפריה הבבלית החלה להידרדר לאחר עליית המלך נבונאיד לשלטון בשנת 556 לפנה"ס; במקביל, הפך כורש השני למלך הממלכה הפרסית השכנה, והחל במסע כיבושים של ממלכות באזור איראן והקווקז של היום. ב-539 לפנה"ס פלש כורש אל בבל, והשתלט במהירות על עיר הבירה תוך הכנעת המלך וללא שפיכות דמים רבה. כורש אימץ את שטחי האימפריה הבבלית והקים את האימפריה הפרסית, שהתפשטה גם למצרים ולאסיה הקטנה והיתה הגדולה בעולם עד אז. עבור היהודים מדובר היה בחדשות טובות – שכן האימפריה הפרסית התאפיינה בסובלנות דתית, ומפני ששנה לאחר מכן (538 לפנה"ס) פורסמה 'הצהרת כורש' במסגרתה הותר ליהודים לשוב לארצם. רבים מהיהודים נענו להצהרה, חזרו ארצה ובנו את בית המקדש השני.
מקור תמונה – ויקיפדיה
