כ"ג יורדי הסירה הוא שמם של עשרים ושלושה לוחמי "ההגנה", שנעלמו יחד עם קצין בריטי בשם אנתוני פרדריק מארק פאלמר. הלוחמים היו בדרכם לבצע פעולת חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי, לבנון. הם נעלמו ב-18 במאי 1941. רגע היסטורי-עכשווי.
הרקע: שת"פ בין היישוב לבריטים
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החליטו המוסדות הלאומיים לשתף פעולה עם הבריטים. זאת, למרות מדיניות הספר הלבן השלישי שפורסם ב-1939 והתנגד לציונות. המטרה הייתה לסייע לבריטים במאבקם בגרמניה הנאצית, תוך הקמת יחידות צבאיות יהודיות במסגרת הצבא הבריטי.
שיתוף הפעולה התנהל מול SOE – מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית, שהוקמה על ידי ממשלת בריטניה במטרה לבצע פעולות מודיעין וחבלה במדינות שנכבשו על ידי הנאצים. המוסדות הלאומיים, בהובלת חיים ויצמן, משה שרתוק ודוד הכהן, פעלו לתאם את שיתוף הפעולה.
למרות התנגדות הצבא הבריטי והנציב העליון בארץ ישראל, החלו פעולות משותפות. בין השאר ניתן לציין את ניסיון החבלה כושל ברומניה במטרה לעצור את העברת הנפט לגרמניה. לאחר נפילת צרפת ב-1940, הפעילות עברה לסוריה וללבנון, שם גבר החשש מפלישה נאצית דרך ממשלת וישי. כחלק מההכנות, נערך קורס קומנדו ללוחמים מתנדבים של ההגנה בתל אביב, שהתמקד בלוחמת ים ויבשה.
נערכים לפעולה
היה ברור שהבריטים לא יוכלו להשלים לאורך זמן עם שלטון ממשלת וישי בסוריה ולבנון וייאלצו לפעול נגדה. עם זאת, ההחלטה לתקוף נדחתה בשל הלחץ על הצבא הבריטי מול קורפוס אפריקה הגרמני בפיקודו של גנרל רומל במדבר המערבי. למרות זאת, מפקד SOE במזרח התיכון, קולונל פולוק, הבין כי הפלישה לסוריה מתקרבת.
באביב 1941 נקבע יעד הפעולה: בתי הזיקוק בטריפולי, לבנון. המטרה הייתה לשבש את אספקת הדלק למטוסי הלופטוואפה שעלולים לתקוף את כוחות הפלישה. אנשי המחלקה הסורית של ההגנה כבר פעלו באזור, ויוסף קוסטיקה הופעל כמסתערב לאיסוף מידע.
ב-15 במאי 1941 הוקם הפלמ"ח בראשות יצחק שדה, ויחידותיו הראשונות, בפיקוד יגאל אלון ומשה דיין, החלו לפעול. פעולת כ"ג יורדי הסירה נחשבת לפעולה הראשונה של הפלמ"ח.
תכנון לקראת הביצוע
המשימה הוטלה על ההגנה במאי 1941 על ידי SOE והוגדרה כדחופה. המודיעין התבסס בעיקר על דיווחי יוסף קוסטיקה. יוסף סייר בטריפולי והעביר תצפיות על עמדות חיילים ליד בתי הזיקוק.
תכנון הפעולה נעשה על ידי יצחק שדה ואנשי ההגנה. תחילה תוכננה פעולה משולבת מהים והיבשה, אך בשל מורכבותה נבחר מתווה ימי בלבד: הספינה "ארי הים" שהייתה שייכת למשמר החופים הבריטי ושימשה את הבריטים בפעילותם נגד ההעפלה, תפליג מחיפה לטריפולי, שם יורדו שלוש סירות נחיתה עם לוחמים: אחת לאבטחת החוף, שנייה לאבטחת מסילת הברזל, ושלישית לחבלה בבתי הזיקוק.
הפעולה יוצאת לדרך
הפעולה יצאה לדרכה בבוקר יום ראשון, 18 במאי 1941, ממעגן חברת החשמל בחיפה. ל-23 הלוחמים הצטרף כמשקיף מייג'ור סר אנתוני פאלמר, קצין תותחנים בריטי ואיש ה–SOE. הספינה הייתה עמוסה בציוד, סירות נחיתה, חומרי חבלה ונשק שסופקו על ידי ההגנה. מפקד הפעולה, צבי ספקטור, קיבל מדוד הכהן 500 לירות שטרלינג במטבעות זהב, למקרה שייאלצו להסתתר בטריפולי לאחר הפעולה.
כעבור מספר שעות, כשהספינה הייתה מול חופי לבנון, התקבל שדר קצר: "הכל בסדר". זה היה אות החיים האחרון שהתקבל מהם. לאחר יומיים ללא קשר וללא ידיעות על פעולה בטריפולי, התעורר חשש כבד לגורל הסירה ואנשיה. הבריטים המשיכו בניסיונות חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי. אך בעקבות כיבוש סוריה ולבנון ביוני 1941, הצורך בפעולה פחת.
חקירת ההיעלמות
חיפושים וחקירה בסמוך לאירוע
החיפושים החלו ביולי 1941, אחרי כניעת הגנרל אנרי דנץ, מפקד כוחות צרפת במזרח התיכון. יוסף קוסטיקה אסף מידע על גופות בחופי טריפולי, אך לא היה ברור אם הן של אנשי הכ"ג. חשדו שהצרפתים מסתירים מידע, והיו גם השערות שאנשי הסירה נפלו בשבי. הבריטים חיפשו בעיקר את מייג'ור פאלמר, שגם לגביו נוצר הרושם שנפל בשבי.
עקב סודיות וחוסר ודאות, רק באוקטובר 1942 נמסרה הודעה רשמית למשפחות הנעדרים.
חקירות מאוחרות
ד"ר שלמה בן אלקנה חקר את פרשת הכ"ג מ-1966 עד מותו ב-1993. הוא שיער שחלק מהלוחמים נתפסו בחיים והועברו מאוחר יותר לאירופה.
ההיסטוריון אריה יצחקי, בעקבות עדות יוסף קוסטיקה, טען שהספינה נפגעה מפגז צרפתי שהתפוצץ סמוך לחוף. טענה זו נדחתה על ידי חוקרים אחרים.
בסוף שנות ה-90, בעקבות מידע פנימי שהגיע למשרד הביטחון, הוחלט לחדש את החקירה. בשנת 2000 החל מחקר מחודש בראשות ד"ר משה עמי-עוז ונרי אראלי, שנמשך עד 2007. החוקרים סקרו מסמכים מארכיונים בצרפת ובריטניה, אספו וניתחו את כל המידע הקיים. המסקנה הייתה כי לא נמצא כל מידע בצרפת על גורל אנשי הכ"ג.
דוח מקוצר פורסם למשפחות במאי 2012 וזמין לציבור באתר ההעפלה והרכש. דו"ח מלא ולא ערוך, הופקד בארכיון צה"ל במאי 2013. סיכום הדוח קובע כי למרות הבדיקות הרבות, לא נמצא פתרון חד-משמעי לתעלומת היעלמות אנשי הכ"ג. לסיכום נכתב כי ספק אם יימצא פתרון ברור בעתיד.
עם זאת, הדוח מציג שתי אפשרויות להיעלמות הספינה ואנשיה:
"א. הספינה טבעה בלב ים עקב תנאי הים הקשים ועומס היתר שהיה עליה, בלי יכולת של אנשי "ארי הים" להזעיק עזרה.
ב. פיצוץ חומר הנפץ שהיה על הספינה עקב תקלה או עקב פגיעה מקרית ולא מכוונת של ירי מכלי שיט, שביצע ירי לצורך אימון או לצורך ניסוי כלים".
בתקציר דו"ח משרד הביטחון מופיע תיאור של חלק מהגופות שנפלטו בחוף טריפולי כשבועיים-שלושה לאחר יציאת "ארי הים" למשימתה.
מי ירה על "ארי הים"?
בדיקות חוקרי משרד הביטחון בארכיונים בצרפת ובריטניה לא מצאו תיעוד לתקרית אש בין "ארי הים" לבין כוחות הצבא או הצי הצרפתי באזור טריפולי במאי 1941.
דן יפה, בנו של קברניט "ארי הים", העלה השערה שהספינה טובעה על ידי הצוללת הצרפתית Souffleur. צוללת שיצאה מביירות לכיוון טריפולי ב-18 במאי 1941 לתרגיל ימי. יומן המבצעים שלה לא נבדק לעומק כי טובעה על ידי הבריטים כחודש לאחר מכן. השערה זו נתמכת במסמך מ-1945 שבו מצוין ש"ארי הים" נפגשה בדרך עם אניית מלחמה "וישיסטית" וטובעה.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
השנים האחרונות לימדו אותנו שאין להתייאש ממידע חדש בדבר נעדרים ישראלים, ובכלל זה השבת גופות. ניתן לציין, למשל, את השבת גופותיהם של שניים מנעדרי קרב סולטאן יעקוב: זכריה באומל שגופתו הושבה במרץ 2019 וצבי פלדמן, שגופתו הוחזרה בשבוע שעבר. בנוסף, לפני ימים אחדים אותרה גופתו של חלל צה"ל, ארתור גסנר ז"ל, שנפל בקרב ב-1949.
כמו כן, היום (א') הותר לפרסום כי במבצע חשאי המוסד הצליח להביא לישראל ארכיון סורי רשמי על המרגל הישראלי אלי כהן. הארכיון כולל אלפי ממצאים שהוחזקו במשך עשרות שנים בידי כוחות הביטחון הסוריים.
בסוף השבוע פרסמנו כי העיתון הלבנוני אל-אח'באר דיווח על פי דיפלומטים ערבים, כי השלטון החדש בסוריה, בראשות אחמד א-שרע, אינו שולל את האפשרות למסור לישראל את שרידי גופתו של כהן. לפי הדיווח, השלטון החדש בדמשק מביע נכונות לחשוף מיקומים שבהם קבורים שרידי גופות חיילים ישראלים שנעלמו במהלך מלחמת לבנון הראשונה ב-1982.
במהלך עשרות השנים מאז הקמתה, לאחר מלחמת יום הכיפורים, פענחה היחידה הצה"לית אית"ן (איתור נעדרים) עשרות מקרים. לאחר טבח ה-7 באוקטובר, צוותי היחידה בעוטף עזה הובילו את איתור הנעדרים וקבעו את מצב חלקם. הם פעלו בצוותי חקירה משולבים והעבירו מידע חשוב. במלחמת חרבות ברזל סייעו באיתור וסריקה אחרי החטופים ברצועה.
גם 84 שנים אחרי, מותר לקוות שמידע חדש יאיר את גבורתם של כ"ג יורדי הסירה.
"מחויבותנו הבלתי-נלאית להחזיר ארצה את כל נעדרינו, שבויינו וחטופינו"
ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש המוסד דדי ברנע נפגשו היום עם נדיה כהן, אלמנתו של אלי כהן. נתניהו אמר: "אלי כהן הוא אגדה. במבחן הזמן הוא מתגלה כסוכן המודיעין הגדול ביותר בתולדות המדינה. גבורתו ופעילותו תרמו לניצחון ההיסטורי במלחמת ששת הימים. הארכיון שהובא במאמץ מיוחד יחנך דורות, ומבטא את מחויבותנו הבלתי-נלאית להחזיר ארצה את כל נעדרינו, שבויינו וחטופינו".
