בדיוק 81 שנים אחרי גירוש היהודים: האנטישמיות מרימה את ראשה באי

81 שנים אחרי גירוש יהודי רודוס, האנטישמיות באי ובאזור הרימה את ראשה פעמיים בתוך מספר שעות. תיירים ישראלים הותקפו ונרשמו הפגנות אנטי-ישראליות מתפשטות. מה אפשר לעשות? | רגע היסטורי-עכשווי

בר ישראלי ברודוס, ארכיון | צילום: Mendy Hechtman/FLASH90

יהדות רודוס היא קהילה עתיקה, שהתבססה באי היווני לפחות מהמאה ה-12, וגדלה משמעותית בעקבות גירוש ספרד ב-1492. תחת השלטון העות'מאני נהנתה מיחס טוב. היחס השתנה עם כיבוש האי בידי איטליה במאי 1912. ערב מלחמת העולם השנייה חיו ברודוס כ-6,000 יהודים. ב-23 ביולי 1944, הנאצים גרשו את שארית יהדות רודוס. כיום חיים באי כ-40 יהודים בלבד. רגע היסטורי-עכשווי

נוף באי רודוס | צילום: Mendy Hechtman/FLASH90

ההיסטוריה של יהדות רודוס

לקהילה היהודית ברודוס היסטוריה עתיקה ומפוארת. בסוף המאה ה-12 דיווח בנימין מטודלה שמצא באי כ-400 יהודים. גם הרב עובדיה מברטנורא ביקר באי בשנת 1487, שהה בו כחודש וחצי, ושיבח את השכלתם של היהודים המקומיים.

גירוש ספרד ב-1492 הביא לאי מגורשים רבים, שהקימו קהילה יהודית ספרדית פעילה. ב-1522 כבש את רודוס הסולטאן סולימאן הראשון, והקהילה זכתה לפריחה תחת שלטון עות'מאני סובלני. היהודים הורשו להישאר בין חומות העיר, בניגוד לנוצרים, והקימו את הרובע לה ג'ודריה. שם פעלו שישה בתי כנסת, כולל "קהל שלום", ישיבות ובתי מדרש. היהודים עסקו ברפואה, מסחר, אריגה וייצור כלי נשק.

דמות בולטת בתקופה זו הייתה שלמה אבן יחיא, ממשפחת חרל"פ, שהיגר מרומא לרודוס ונפטר באי ב-1533.

בשנת 1840 עמדה הקהילה במרכז עלילת דם, אך נוקתה מההאשמות לאחר התערבות משפחת רוטשילד.

לקראת סוף המאה ה-19 הפכה הקהילה היהודית לשנייה בגודלה באי – עם כ-11,000 איש מתוך 28,000 תושבים. השלטון האיטלקי, שהחל ב-1912, סימן ירידה במעמד היהודים. רבים עזבו את האי בעקבות משבר כלכלי וחוקים אנטישמיים. חלקם היגרו למילאס שבאסיה הקטנה, אחרים לאפריקה – לרודזיה, קונגו ולדרום אפריקה. הראשונים היו האחים מוסא וסלמון בן-עטר, שעזבו כבר ב-1895.

בשנת 1930 מנתה הקהילה כ-4,000 יהודים מתוך 30,000 תושבים – שיא לפני השואה.

בית הכנסת קהל שלום ברודוס | צילום: ויקיפדיה

שואת יהודי רודוס וקוס

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והנהגת חוקי הגזע באיטליה, החלה בריחה שקטה של יהודים מהאי. כ-4,000 מתוך 6,000 יהודי רודוס עזבו עוד לפני שהנאצים הגיעו.

ה-23 ביולי 1944 היה יום גורלי. הגרמנים ריכזו 1,673 מיהודי רודוס בכיכר המרטירים שברובע היהודי. משם הובלו לנמל, הועלו על מעבורות משא – והחלה דרך הייסורים שלהם לאושוויץ. המסע עבר דרך פיראוס שביוון. בדרך נעצרו היהודים במחנה חיידרי, שם הצטרפו אליהם כ-100 יהודים מהאי קוס. שבעה יהודים מרודוס מתו כבר במהלך השיט לפיראוס.

ב-1 באוגוסט הגיעו למחנה חיידרי. כעבור כמה שבועות נשלחו לאושוויץ. שם נרצחו כמעט כולם ורק 151 מיהודי רודוס שרדו. הקונסול הטורקי סלאחטין אולקומן הציל 42 יהודים בטענה שהם אזרחי טורקיה או בעלי זיקה אליה.

כיום, שריד אחד עומד ומספר את הסיפור: בית הכנסת "קהל שלום". זהו בית הכנסת היחיד שנותר מהשישה שפעלו בעיר. בית הכנסת משמש לתפילות בראש השנה וביום כיפור בלבד. חלקו הדרומי מאכלס מוזיאון המתאר את יהודי העיר רודוס ואורח חייהם לפני השואה, ומציג פריטים רבים ותמונות אותנטיות.

אנדרטה לזכר יהדות רודוס באי | צילום: shutterstock

ומה אנחנו יכולים ללמוד? 

תיירים ישראלים שהגיעו אתמול (ג') לאי סירוס ביוון לא הורשו לרדת מהספינה עקב הפגנה פרו-פלסטינית שהתקיימה ברציף, זאת מחשש לשלומם. לאחר מספר שעות, נמסר לנוסעים כי הספינה תעגון בלימסול שבקפריסין. חלק מהנוסעים הישראלים הגיבו בהנפת דגלי ישראל ובקריאות "אל אל ישראל".

שעות ספורות לאחר ההפגנה אמש דווח על תקרית נוספת במדינה. קבוצת נערים ישראלים שהגיעה למועדון ברודוס הותקפה על ידי קבוצה של פעילים פרו-פלסטינים.

האירוע באי סירוס. צפו:

יו"ר קבוצת הידידות הבין-פרלמנטרית בין ישראל ליוון בכנסת, חה"כ קטי שטרית, שוחחה הבוקר עם שגרירת יוון בישראל ועם ראש העיר רודוס. "פעלתי על מנת לוודא שראש עיריית רודוס יאסור את ההפגנות ויתחייב לאכוף את האיסור בפועל", כתבה שטרית בחשבון ה-X שלה.

בערוץ 14 פורסם כי הרשויות המקומיות ביוון ובראשן, ראש העיר נקטו בצעדים תקיפים. אחרי השיחה שקיימה שטרית, התקבלו התחייבויות מצד השלטונות המקומיים שהפגנות אנטי-ישראליות ייאסרו ברודוס וכוחות שיטור יתוגברו סביב המלונות שבהם שוהים תיירים ישראלים. הצעדים שננקטו כוללים תגבור נוכחות המשטרה באזורים המרכזיים באי והגברת הפיקוח סביב מוקדי תיירות ישראליים.

עשרות שנים אחרי השואה – האנטישמיות חוגגת

מה שמדהים הוא שהאנטישמיות בשני האיים, והצעדים שננקטו נגדה, מתרחשים בדיוק ב-23 ביולי – 81 שנה לאחר גירוש יהודי רודוס. עשרות שנים חלפו, והאנטישמיות לא רק שלא פסקה, אלא שהיא מתחזקת. מה ניתן לעשות מעבר להסברה?

  • הפעלת לחץ דיפלומטי: ישראל יכולה להפעיל לחצים על מדינות אירופה, במיוחד על ממשלות מקומיות, לנקוט בפעולה תקיפה נגד הפגנות ואלימות כלפי ישראלים. מדינה שרוצה קשרים עם ישראל צריכה להוכיח שהיא פועלת נגד אנטישמיות.
  • הגברת אבטחה: ישראל יכולה לשתף פעולה עם השלטונות המקומיים כדי להגדיל את האבטחה באתרים רגישים, כמו נמלים ומועדונים, ולוודא שיש תגובה מהירה במקרה של תקרית. לא צריך לחכות לתגובה של חבר כנסת כזה או אחר.

שתפו כתבה זו:

5 1 הצבעה
דירוג הכתבה
guest
1 תגובה
משוב מוטבע
הצג את כל התגובות
תמיר
תמיר
10 חודשים לפני

להחרים אותם הם עוד יתחננו שנחזור

אחרונים
טוען עוד כתבות