ב-1902 קיבלה קובה עצמאות מארה"ב, שכבשה את האי מידי ספרד שנים ספורות לפני כן. אך קובה היתה תלויה לחלוטין בשכנתה האמריקאית, חוקית וכלכלית, וב-1940 עלה לשלטון פולחנסיו בטיסטה, עושה דבריהם של הממשל ואנשי העסקים האמריקאים. ב-1952 ביצע בטיסטה הפיכה צבאית לנוכח הפסד מתקרב בבחירות, ושלט במדינה כעריץ בתמיכת ארה"ב. תנועת התנגדות לבטיסטה בהובלת פידל קסטרו, פוליטיקאי צעיר, נכשלה בסחיפת המונים ובתקיפת מחנה צבאי, וגלתה למקסיקו.
המהפכה חוזרת
ב-1956 חזר קסטרו לקובה בגיבוי צ'ה גווארה, רופא ומהפכן ארגנטינאי, והחל בלוחמת גרילה בהרים. אט אט צבר קסטרו מאות תומכים, והחל להשיג טריטוריה. ביוני 1958 החל בטיסטה במבצע צבאי גדול להכנעת המורדים, אך המבצע נבלם ונכשל; הצבא הקובני סבל ממורל ירוד, ומתקפת הנגד של קסטרו הפכה לגל כיבושים. עם פנות השנה הבין בטיסטה כי הפסדו מובטח, ונמלט מהמדינה. קסטרו הפך לשליט יחיד בקובה, בתהליך שהושלם ב-8 בינואר, 1959. אך המהפכה קיבלה טוויסט קריטי כשקסטרו החליט, בדיעבד, שהמהפכה סוציאליסטית, ושקובה תצטרף לגוש הקומוניסטי. קובה תעמוד בלב החיכוך בין המעצמות 3 שנים לאחר מכן, במהלך משבר הטילים הקובני. קסטרו שלט בקובה כמעט עד מותו ב-2016.
