95 שנה להולדתה של נעמי שמר. מהיוצרות הגדולות והמשפיעות בתרבות העברית. שמר, נולדה בקבוצת כנרת ב־13 ביולי 1930, י"ז בתמוז ה'תר"ץ. במהלך חייה כתבה, הלחינה ותירגמה עשרות שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל. בראשם: "ירושלים של זהב". רגע היסטורי-עכשווי.
ילדה עם פסנתר
נעמי שמר נולדה בשם נעמי ספיר בקבוצת כנרת. אביה, מאיר, היה ממייסדי הקבוצה. אמה, רבקה, עודדה אותה ללמוד מוזיקה. בגיל שש התחילה לנגן בפסנתר, ובתמיכת נדבן אמריקני קיבלה פסנתר במתנה. ב־1935 נסעה עם אמה לביקור משפחתי בווילנה. שם פגשה את דודתה ברטה, אחות אביה. כל משפחת הדודה נספתה בשואה.
במלחמת העצמאות טיפלה בקשר של הקיבוץ בקרבות. אחרי סיום לימודי התיכון ביקשה ללמוד מוזיקה בתל אביב. חברי הקיבוץ התנגדו, אך בזכות התערבות אם שכולה – קיבלה אישור לצאת. מכתב תמיכה שכתבה לה אמה הפך לשיר עשרות שנים אחר כך, "המכתב של רבקה לנעמי", אותו שר בנה, אריאל הורוביץ. היא למדה בקונסרבטוריון בתל אביב ובאקדמיה בירושלים. כשחזרה לקבוצה לימדה ריתמיקה – וכך נולדו שיריה הראשונים, כמו "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן".
ב־1951 התגייסה שמר לצה"ל, אחרי דחייה של ארבע שנים. היא לא הסתדרה עם האתגר הפיזי, ותיארה את עצמה כ"החיילת הכי גרועה בצה"ל". בעקבות כך הועברה לצוות הווי, ושירתה כפסנתרנית בפיקוד הנח"ל.
הפריצה הגדולה
אחרי השחרור החלה שמר לכתוב לתיאטרון וללהקות צבאיות. ב־1957 כתבה והלחינה את "הדרך ארוכה היא ורבה", שנחשב ללהיטה הראשון. בעקבותיו באו שירים רבים כמו "חמסינים במשלט", "מחבואים", "הופה היי" ו"שיר השוק". כולם זכו להצלחה מיידית. ב־1963 כתבה את "חורשת האקליפטוס", וב־1964 יצרה להיטים לשלישיית גשר הירקון, בהם "אהבת פועלי הבניין" ו"העיר באפור". היא גם תרגמה שירים צרפתיים ליוסי בנאי. ניסיונה להקים רביעיית זמר בשם "האחיות שמר" כשל, אך הקריירה שלה המשיכה לנסוק.
השיר שהפך לסמל לאומי
בשנת 1967 חיברה נעמי שמר את "ירושלים של זהב" – אחד השירים המזוהים ביותר עם תחושת הלאומיות הישראלית. טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, ביקש שיר חדש שיוקדש לעיר לכבוד פסטיבל הזמר בבנייני האומה. שמר נענתה לאתגר ובחרה בזמרת צעירה ואלמונית – שולי נתן. הבחירה נעשתה בעצת בתה הללי, שהתרשמה מקולה הצלול. השיר בוצע לראשונה בפסטיבל, וזכה לתשואות. הקהל הצטרף לשירה בהתרגשות גדולה.
שלושה שבועות לאחר הופעת הבכורה – פרצה מלחמת ששת הימים. איחוד ירושלים חולל תפנית בשיר. שמר הוסיפה בית חדש שהפך את התחינה לתחושת מימוש. הביטוי "ואין פוקד את הר הבית" הפך ל"שופר קורא בהר הבית". הפנייה הקשה "איכה יבשו בורות המים" הומרה ב"חזרנו אל בורות המים". העדכון הפך את השיר להמנון לאומי בלתי רשמי. רבים ראו בו את פס הקול של הרגע. היו אף שהציעו לאמצו כהמנון הרשמי של המדינה.
השיר "ירושלים של זהב" עורר ביקורת מצד גורמים דוגמת הסופר עמוס עוז, שטענו כי הוא מתעלם מנוכחות הערבים בירושלים המזרחית. השורות "כיכר השוק ריקה" ו"אין יורד אל ים המלח" נתפסו בעיניהם כהתעלמות פוליטית. שמר לא נשארה אדישה. באחד הראיונות הגיבה בחריפות:
"זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו… ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'… זאת אומרת, זה אמור להרגיע אותו. עולם שהוא ריק מיהודים, הוא בשבילי כוכב מת, וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים, היא בשבילי שוממת וריקה".
נעמי שמר מגיבה לעמוס עוז. צפו:
פטירתה בחודש תמוז
בסוף שנות ה־70 חלתה נעמי שמר בסוכרת. מצבה הבריאותי הידרדר, והיא ירדה במשקל באופן ניכר. רבים חששו לחייה. כעבור עשרים שנה התגלה בגופה סרטן. היא הלכה לעולמה בליל 26 ביוני 2004, ז' בתמוז. שנים קודם לכן, לפני ניתוח שהייתה צריכה לעבור, כתבה שיר כמעט נבואי:
"עצוב למות באמצע התמוז
אבל באמצע התמוז אמות
אל בוסתני הפרי שנתייתמו
הידד אחר הידד נפול ייפול
ועל קיצך ועל קצירך ועל הכל".
שמר נטמנה בבית הקברות של קבוצת כנרת, המקום שבו נולדה וגדלה. היא נקברה לצד הוריה, מאיר ורבקה ספיר. על פי בקשתה, שר דודו אלהרר על קברה ארבעה שירים שכתבה: "כנרת", "חורשת האקליפטוס", "לשיר זה כמו להיות ירדן" ו"נועה".
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
י"ז בתמוז, היום בו נולדה נעמי שמר, זה היום שבו הובקעו חומות ירושלים וזה היום שבו הועמד צלם בהיכל. נעמי שמר לא התביישה בעמה ובמולדתה, לא התביישה ביהדותה ובטח שלא התביישה בירושלים שלה.
לעתים נדמה שאנחנו שוכחים את צדקת דרכנו. חלק מרכזי מאותה צדקת הדרך נמצא בירושלים. בירושלים של זהב. ירושלים שבמרכזה יעמוד הבית השלישי, ירושלים שעל חומותיה שנבקעו אנחנו בוכים גם היום. אסור לשכוח, יום הצום הלאומי הזה, י"ז בתמוז, עתיד להפוך ליום של ששון ושמחה. נקרב אותו עם חיזוק צדקת דרכנו.
"אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".
(זכריה, ח' י"ט)
