16 ביוני 1946, "ליל הגשרים". מבצע נועז של הפלמ"ח במסגרת תנועת המרי העברי – ארגון גג של המחתרות העבריות בארץ ישראל בהנהגת נציגים מההגנה, האצ"ל והלח"י. תנועת המרי פעלה מאוקטובר 1945 עד יולי 1946, ותיאמה את פעולות ההתנגדות לשלטון הבריטי. בלילה זה לוחמינו פוצצו תשעה גשרים ברחבי הארץ במקביל, ופגעו בתשתיות בריטיות. הפעולה הצליחה, אולם באחת הפעילויות נפלו 14 לוחמים לאחר תקלה. רגע היסטורי-עכשווי.
הרקע לפעולה
את הרעיון לפגיעה מתואמת בגשרים הגה מפקד הפלמ"ח יגאל אלון. התכנון הוטל על קצין המבצעים דב צסיס. הוחלט לפוצץ 11 גשרים במקביל כדי לנתק את צירי האספקה הבריטיים. המשימה הוטלה על הפלמ"ח, בעוד ללח"י ניתנה הוראה לפגוע בבתי המלאכה של הרכבת בחיפה.
התכנון החל בינואר 1946, אך נדחה מסיבות מדיניות. הנהגת ההגנה הסירה ארבעה יעדים, כולל הגשרים לנהריים, מחשש לפגיעה באינטרסים אזרחיים. הלוחמים אספו מידע, מיפו דרכי גישה, והשיגו חומרי נפץ. נדרשו כוחות גדולים ותיאום מדויק כדי שהפיצוצים יתבצעו בו זמנית.
הפעולה בוצעה בליל ירח מלא, בניגוד לרצון המפקדים. היא נבחרה כמענה מיידי לדבריו של שר החוץ הבריטי, ארנסט בווין, ב־12 ביוני, שהודיע על דחיית המלצת ועדת החקירה לאפשר עליית 100,000 יהודים, שורדי שואה. בווין, טען כי פתיחת שערי הארץ תחייב משלוח של דיוויזיה בריטית נוספת והוצאה של 200 מיליון ליש"ט מאוצר המדינה. תנועת המרי העברי ביקשה להוכיח: סגירת שערי הארץ תגרור עלות צבאית כבדה לבריטניה.
הגשרים שהותקפו בליל הגשרים:
- גשר מטולה צפון מערב – פוצץ על ידי הגדוד השלישי בפיקוד דוד צ’רקסקי.
- גשר מטולה צפון מזרח – פוצץ על ידי הגדוד השלישי בפיקוד דני נוימן, תחת ירי.
- גשר בנות יעקב – פוצץ על ידי הגדוד השלישי בפיקוד עודד מסר.
- גשר אל חמה (חמת גדר) – פוצץ על ידי הגדוד השלישי בפיקוד אהרן ספקטור, תוך חילוץ תחת אש.
- גשר אדם (דמיה) – פוצץ יום לאחר מכן בעקבות מנגנון השהיה, בפיקוד יוחנן זריז.
- גשר שייח' חוסיין – פוצץ על ידי הגדוד הראשון בפיקוד ברוך אקסלרוד.
- גשר רכבת נחל הבשור – פוצץ על ידי הגדוד השני בפיקוד אתיאל עמיחי.
- גשר כביש עזה–רפיח – נפגע קשה על ידי כוח משנה בפיקוד ישעיהו גביש.
- גשר א-זיב (כביש) – הותקף אך לא פוצץ, עקב נסיגה תחת אש.
- גשר א-זיב (רכבת) – פוצץ; בפיצוץ נפלו 14 לוחמים, בהם מפקד הכוח ויחיעם ויץ.
- גשר אלנבי – פוצץ על ידי הגדוד השני בפיקוד חיים בר־לב, תחת חילופי אש.
תוצאות הפעולה
מיד לאחר פיצוץ הגשרים פתחו הבריטים במבצעי חיפוש ומעצר נרחבים. הם פשטו על קיבוצים כמו מצובה, חניתה, בית הערבה וכפר גלעדי – בחשד ששימשו בסיסי יציאה ללוחמים. במצובה נעצרו 27 חברים. בבית הערבה נפצעו 12 ונעצרו 70. בכפר גלעדי נהרגו שלושה אזרחים מירי בריטי, ושישה נוספים נפצעו. חיפושים נערכו גם בבארות יצחק ובמעגן.
במאזן הכולל נהרגו ארבעה יהודים, 18 נפצעו ומעל 100 נעצרו. בעקבות הפעולה החלה בריטניה לתכנן מהלך תגובה חריף. המבצע, שנקרא "אגאתה", יצא לפועל כשבועיים לאחר מכן – בשבת, 29 ביוני. ביישוב העברי הוא נחרת בזיכרון כ"השבת השחורה".
יכולת מוכחת
עד ליל הגשרים התמקדו פעולות ההגנה בעיקר בנושאי העפלה. בין השאר: שחרור מעפילים מעתלית, פיצוץ סירות משמר החופים בליל הרכבות, תקיפת תחנות בגבעת אולגה ובסידנא עלי, ופיצוץ תחנות רדאר. ליל הגשרים סימן עליית מדרגה: 11 יעדים בו זמנית, מרוחקים ממרכזי היישוב, וללא קשר ישיר להברחת מעפילים.
עשרים שנה אחר כך כתב שלמה גינוסר על ממשלת בריטניה:
"היא הבינה סוף סוף כי המאבק בארץ ישראל אינו פעולה של קומץ אנשי מחתרת. כי אם מדיניות ברורה של מוסדות היישוב הנבחרים".
הפעולה גרמה נזק כבד לבריטים. כ־250,000 לירות ארצישראליות. בנוסף הפעולה זכתה להדים בינלאומיים. יכולת הפלמ"ח וההגנה לבצע מבצע אסטרטגי נרחב הוכחה לעין כל.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
ההיסטוריה היהודית מלאה במחלוקות בשלל נושאים שהובילו, בין היתר, לתוצאות קשות. החל מסיפור יוסף ומכירתו, דרך חורבן בתי המקדש והיציאה לגלות, ועד יריבויות במחנות הריכוז בשואה. אך תמיד הצלחנו להתגבר על המחלוקות כשידענו להתאחד. כמאמר הקלישאה: לא אחידות אלא אחדות.
ליל הגשרים שהתגשם לפני 79 שנים, הוכיח את כוחה של האחדות היהודית, שהתקיימה תחת תנועת המרי העברי. שיתוף פעולה בין גורמים שהיום היינו מכנים אותם אופוזיציה וקואליציה, היה חלק ממהלך שהיווה את החותמת על הקמת מדינת היהודים בארץ ישראל.
נכון שתמיד ישנם שוליים, אך מאז תחילת המערכה באיראן, "עם כלביא", נדמה כי חזרה האחדות הרחבה בנוגע לצורך במבצע זה. האחדות שהייתה כאן עם פרוץ המלחמה בשמחת תורה ה'תשפ"ד – חזרה. בואו נשמור עליה, היא תביא לנו הישגים נוספים בהמשך.
