יונה אדוארד סאלק היה רופא יהודי־אמריקני וחוקר וירולוגיה, שפיתח את החיסון הראשון והמוצלח נגד מחלת הפוליו. הוא נולד ב־28 באוקטובר 1914 ונפטר ב־23 ביוני 1995, כ"ה בסיוון ה'תשנ"ה. עבודתו המדעית הביאה לבלימת מגפת שיתוק הילדים שפגעה במיליוני בני אדם ברחבי העולם. רגע היסטורי-עכשווי.
תחילת הדרך
יונה נולד בניו יורק לדורה ודניאל, מהגרים יהודים מליטא ומבלארוס. הוא היה הבכור מבין שלושה אחים. בגיל 13 החל ללמוד בתיכון טאונסנד האריס, מוסד יוקרתי לתלמידים מחוננים, ואת לימודיו סיים כבר בגיל 15. בהמשך התקבל לסיטי קולג' של ניו יורק, וב־1934 קיבל תואר ראשון בכימיה. בשנת 1939 נישא לדונה לינדסי קאלפין, אותה פגש בלימודים. לשניים נולדו שלושה ילדים: פיטר, דארל וג'ונתן.
בתחילה לא התעניין ברפואה, וחשב על קריירה משפטית. בעידודה של אימו פנה ללימודי רפואה באוניברסיטת ניו יורק. במהלך הלימודים עבד כטכנאי מעבדה ומדריך בקייטנות. באותן שנים הבין שהוא רוצה להתמקד במחקר ולא בטיפול קליני. הוא פנה ללימודי ביוכימיה ובקטריולוגיה, מתוך רצון לעזור לאנושות, ולא רק לחולים בודדים.
לאחר ההתמחות בבית החולים מאונט סיני בניו יורק, נתקל בקושי להשתלב במשרות מחקר – בין השאר בשל זהותו היהודית. לבסוף הגיע לאוניברסיטת מישיגן, שם החל לעסוק בפיתוח חיסונים לשפעת. בשנת 1947 עבר לאוניברסיטת פיטסבורג, והמשיך במחקר חיסונים.
המאבק בפוליו
בתחילת המאה ה־20 התפרצו בארצות הברית מגפות פוליו חוזרות. ילדים נדבקו ונלקחו להסגר. לעיתים, בני משפחה לא הורשו אפילו להשתתף בלוויותיהם. המחלה התפשטה במהירות ופגעה בעשרות אלפי בני אדם מדי שנה. בשנת 1938 ייסד הנשיא פרנקלין רוזוולט, שחלה בעצמו בפוליו, את הקרן הלאומית לשיתוק ילדים. הקרן מימנה מחקרים לפיתוח חיסון, אך במשך שנים – ללא הצלחה. הנגיף בלבל את החוקרים, שהתקשו לזהות את דרך החדירה שלו לגוף.
ב־1948 פנה הארי וויבר, מנהל המחקר בקרן, אל סאלק והציע לו להצטרף למאבק. המשימה: לאשר את מספר סוגי נגיפי הפוליו הידועים. בתמורה הובטחו לו תנאי מעבדה משופרים. סאלק נענה בחיוב.
הוא הצליח לפתח חיסון ראשון מסוגו נגד פוליו. תחילה נוסה התרכיב על קופים, ובהמשך על חולים שכבר לקו בשיתוק. לאחר מכן קיבלו את החיסון מתנדבים בריאים – ובהם סאלק עצמו, אשתו וילדיו. אף אחד מהם לא סבל מתגובה שלילית. כל המתנדבים פיתחו נוגדנים לנגיף.
בין השנים 1952 ל־1955 בדק סאלק את החיסון על כמיליון ילדים. כולם פיתחו נוגדנים, ואיש מהם לא פיתח תסמינים מסוכנים. ב־12 באפריל 1955, יום השנה העשירי למותו של רוזוולט, הוכרז החיסון כבטוח לשימוש.
ההכרזה על החיסון שודרה בחגיגיות ברדיו ובטלוויזיה, וברחבי ארצות הברית פרצו חגיגות. כבר למחרת היום שיגרו פוליטיקאים לסאלק מדליות, ברכות והזמנות לטקסי הוקרה. הוא זכה בשורה ארוכה של תארים וכיבודים, ואוניברסיטת ניו יורק הקימה מלגה על שמו לסטודנטים לרפואה. אולפני קולנוע התחרו על זכויות להפקת סרט על חייו – אך סאלק עצמו התרחק מהפרסום וניסה לשמור על פרטיותו.
"אפשר לרשום פטנט על השמש?"
בניגוד לרוח התקופה, הוא סירב לרשום פטנט על החיסון. לפי הערכות, אם היה רושם פטנט, היה מרוויח כ־7 מיליארד דולר. כשנשאל מי בעלי הפטנט, השיב:
"ובכן, העם, הייתי אומר. אין פטנט. אפשר לרשום פטנט על השמש?".
סאלק קידם את הפיכת החיסון לחובה, מתוך תפיסה שבריאות הציבור היא "מחויבות מוסרית". בתוך שנים אחדות הופץ החיסון ברחבי ארצות הברית והעולם. בזכותו, הפוליו מוגר כמעט לחלוטין – למעט מדינות בודדות שהתנגדו לחיסון.
המכון והמורשת
בשנת 1962 עזב סאלק את אוניברסיטת פיטסבורג וייסד את מכון סאלק למחקרים ביולוגיים בלה־הויה, קליפורניה. המכון התמקד בביולוגיה מולקולרית ובגנטיקה. בצוות המחקר השתתפו מדענים בולטים, ובהם פרנסיס קריק – מגַלֵי מבנה ה־DNA – והחוקר יעקב ברנובסקי, בריטי ממוצא יהודי-פולני. סאלק ניהל את המכון עד שפרש לגמלאות.
במהלך חייו זכה בעשרות פרסים והוקרה ציבורית. בין השאר קיבל את מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני בשנת 1956), את פרס לסקר ב-1956, את הפרס הבינלאומי ע"ש ג'ווהרלל נהרו ב-1975, ואת מדליית החירות הנשיאותית בשנת 1977. בישראל נקראו על שמו רחובות בערים רמת גן, חולון ואשדוד.
סאלק נפטר בגיל 80 מאי־ספיקת לב.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
עבורי, הוויתור של סאלק על רווח אישי מהמצאתו הוא מעשה מעורר השראה. הוא לא רק שינה את עולם הרפואה בפרט והעולם בכלל – הוא העלה לסדר היום את האפשרות לאחריות שאינה נובעת מתמריץ כלשהו, אלא פשוט כי כך נכון או צריך לנהוג. לא רק שהוא ויתר על מיליארדים – הוא אפילו לא ראה בזה משהו חריג. "אפשר לרשום פטנט על השמש?", שאל בפשטות.
ואם ניקח את המעשה שלו צעד קדימה, יש בו גם לקח חינוכי. לא על כל צעד של הילדים שלנו צריך להציע פרס או הפתעה. לפעמים, אפשר פשוט לבחור להיות טובים. אם נבחר להיות טובים, פשוט להיות טובים, נשפיע גם על ילדינו ועל כל מי שסביבנו.
