פנחס רוטנברג היה אדם מרתק: הוא נולד למשפחה יהודית משכילה באוקראינה (אז רוסיה) ב-1879, ועד גיל 40 הספיק להתנצר, להפוך לאחד מבכירי המהפכנים באימפריה הרוסית, להשתתף בניסיון המהפכה ב-1905, לרצוח סוכן כפול מטעם המשטרה, להיאשם ע"י חבריו המהפכנים בהיותו סוכן כפול בעצמו, לגלות לאיטליה וללמוד הנדסה, לחזור ליהדות ולהפוך סימפטי לציונות, לסייע בהקמת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, לחזור לרוסיה לאחר מהפכת פברואר (1917) ולשמש כיועץ לראש הממשלה, להיעצר ע"י הקומוניסטים, לברוח ולהשתתף במלחמת האזרחים הרוסית כבכיר בצבא הלבן, ולעלות ב-1919 לארץ ישראל.
ממהפכן ל'זקן מנהריים'
בארץ הפך לאחד מאיש מקצוע המעורה עם הדרג הנבחר והמבצע, וסייע להקים את ארגון 'ההגנה', ולכתוב דו"חות בנוגע לעתיד החשמלי של היישוב היהודי. ב-1923 הקים רוטנברג את חברת החשמל ובנה תחנת כוח ליד תל אביב; אך שאיפתו הגדולה הייתה ייצור חשמל זול ממקור בלתי תלוי – כגון נהרות הירדן והירמוך. ב-5 במרץ 1926 קיבל רוטנברג זיכיון מהממשל הבריטי לייצר שם חשמל (מהלך שהיה מאוד שנוי במחלוקת בפוליטיקה הבריטית), ועד מהרה בנה במפגש הנהרות את תחנת הכוח נהריים, שניצלה את האנרגיה של זרימת המים. רוטנברג המשיך בפעילות נרחבת בהנהגת היישוב היהודי עד למותו ב-1941 – וזאת על אף שמעולם לא הגדיר עצמו 'ציוני', בקושי דיבר עברית ונותר על-מפלגתי.
