היום ב-1924 נולד אפרים קישון, מגדולי הסאטיריקנים הישראלים.
קישון נולד בשם פרנץ הופמן בבודפשט, בירת הונגריה, שרד את השואה במחנה עבודה, ועלה לארץ ישראל ב-1949, תוך עברות שמו. בתחילה עבד כעיתונאי הומוריסטי עבור העיתון ההונגרי 'אוי קלט' (בעריכת טומי לפיד וישראל קסטנר), ובמקביל למד את השפה העברית על בוריה עד ליכולת לחדש בה חידושים לשוניים (אם כי מהמבטא ההונגרי שלו לא הצליח להיפטר מעולם). בשנות ה-50 החל לכתוב טורים חדים, עוקצניים והומוריסטים עבור שניים מהעיתונים הבולטים בישראל – 'דבר' ו'מעריב', והפך לדמות ידועה; מחזות קומיים שכתב החלו לעלות בתיאטראות ישראל, וסרטיו (הבולטים שבהם 'סלאח שבתי' ו'השוטר אזולאי') הקפיצו את הקולנוע הישראלי בכמה רמות, והביא לקישון פרסום ברמה בינלאומית. למרות הפופולריות הציבורית הרבה שלו, גישתו האנטי-ממסדית הציבה בפניו כשלים מקצועיים רבים, והוא קיבל הכרה רשמית בדמות פרס ישראל למפעל חיים רק בסוף חייו. הקטעים העיתוניים הרבים שכתב קובצו ברבות השנים לספרים, ורובם נמצאים עמנו עד היום. קישון נפטר ב-2005, אך החותם שהותיר על תעשיית ההומור הישראלית היה אדיר, וטרם קם (או יקום) חד לשון שכמותו.
מקור תמונה – ויקיפדיה
