היום ב-1948 התחולל קרב גשר עד-הלום, בו נבלמה הפלישה המצרית לישראל.
מיד לאחר הכרזת העצמאות הישראלית במאי 1948 פלשו למדינה הצעירה 4 צבאות (מצרים, ירדן, סוריה, עיראק) בחזיתות שונות. הפלישה האימתנית, המאיימת והמשמעותית ביותר היתה של הצבא המצרי, שהחל בהתקדמות של כמה חטיבות מאזור עזה לאורך החוף, כאשר יעדו – תל אביב. המצרים הסתבכו מספר ימים ביד מרדכי, אך הצליחו לכבוש את הקיבוץ לאחר קרב גבורה קשוח. לאחר מכן התקדם הצבא המצרי למג'דל (אשקלון כיום), וב-28 למאי הגיעו צפונית לכפר *איסדוד* (אשדוד). היה זה גבול הארץ שהוקצתה לערבים בתוכנית החלוקה – ובדיעבד, מתברר, גם גבול ההתקדמות המצרית (אם כי יש הסוברים כי אף לכתחילה לא באמת התכוונו המצרים להרחיק מעבר לאיסדוד). בימים שלאחר מכן ביצע צה"ל 2 פעולות בלימה: הפצצה אווירית של איסדוד והמטה המצרי, ובמקביל, *מבצע פלשת* – תקיפה מסיבית של קצת פחות מאלף חיילים מחטיבות גבעתי והנגב לאורך כל חזית חיל המשלוח. כוחות גבעתי תקפו מצפון, באזור גשר איסדוד (כיום *גשר עד-הלום* – ע"ש הקרב) שמעל נחל לכיש, ונבלמו ; כוחות חטיבת הנגב פרצו מדרום לחיל המשלוח ותקפו את איסדוד ממערב, אך נתקלו בהתנגדות חריפה ונאלצו לסגת כדי למנוע איגוף נגדי. התקיפה נכשלה, ויותר מ-100 חיילי צה"ל נפצעו ונהרגו ; אך עוצמתה, יחד עם הדגשת העליונות האווירית הישראלית, הובילו להחלטת הצבא המצרי להפסיק את התקדמותם, שהלכה ונתקלה בהתנגדות קשה יותר ככל שהרחיקו צפונה. לדעת רבים מדובר בנקודת מפנה במערכה, ובחזית הדרומית ככלל – שכן היוזמה האסטרטגית החלה לעבור לידי היהודים. בהמשך המלחמה מוקדו רוב מאמצי צה"ל בסילוקו של הצבא המצרי מהאזורים שכבש והסגתו בחזרה לעזה.
מקור תמונה – ויקיפדיה
