היום ב-1922 כונן באופן רשמי המנדט הבריטי על פלשתינה / ארץ ישראל.
בשנים 1917-1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, נכבשה ארץ ישראל על ידי האימפריה הבריטית. במקביל, בנובמבר 1917 פרסמה בריטניה את 'הצהרת בלפור', בה התחייבה לפעול למען הקמת 'בית לאומי' לעם היהודי בארץ ישראל. 'חבר הלאומים' החדש שהוקם לאחר המלחמה העניק לבריטניה ולצרפת שטחים שונים בתור 'מנדט' – כלומר, לא החזקה למען בעלות, אלא למען פיתוח וסיוע לקראת הקמת מדינה עצמאית. ב-1920 עברה האחריות על ארץ ישראל לידי משרד המושבות הבריטי, ובספטמבר 1922 הוקם המנדט באופן רשמי, עם הרברט סמואל היהודי כנציב עליון, וקבלת עמדות הצהרת בלפור כמדיניות מנדטורית רשמית. יהודי ארץ ישראל בקושי יכלו לדמיין משטר ידידותי יותר או כר נוח יותר לכינון מוסדות לאומיים, ובמהלך שנות ה-20 וה-30 התפתח היישוב היהודי עד מאוד: אוכלוסייתו גדלה פי 5 והוקמו ארגונים ומוסדות שהביאו את היישוב לרמה של 'מדינה בדרך'. בשנות ה-40 הובילו מאורעות וחישובים גיאופוליטיים לשינויים בעמדת המנדט, ולקראת הסוף אף להתנגדות אקטיבית להקמת מדינה יהודית; אך זה היה מאוחר מדי, ועם סיום המנדט במאי 1948 הכריז היישוב על עצמו כמדינה עצמאית – ישראל.
מקור תמונה – ויקיפדיה
