היום ב-1960 התקיים העימות הפוליטי הטלוויזיוני הראשון.
עימותים פוליטיים נחשבו כשיטה מיטבית לזיקוק האמת והמדיניות הרצויה לפני בחירות, והיא נהגה בעיקר במדינות בעלות סממנים דמוקרטים, מחלק מהפוליסים של יוון ועד הרפובליקה הרומית. בזמנים מודרנים, כאשר הדמוקרטיה נפתחה להמונים, הפכו גם העימותים לפומביים יותר, ונעשו לרוב מול קהל צופים רב. כדוגמה לכך ניתן לראות את עימותי לינקולן ודאגלאס ב-1858, במירוץ על מושב סנאט באילינוי; סדרת העימותים בין השניים נמשכה שעות רבות, נעשתה מול קהל רב ופורסמה בהרחבה בעיתונות, שכן שוטחו בה מיטב הטיעונים בעד ונגד עבדות. עם תפוצת הטלוויזיה בשנות ה-50 יכלו העימותים הפוליטיים לעלות שלב, והניסיון הגדול הראשון הגיע במירוץ לנשיאות ב-1960, בין ג'ון פ. קנדי הדמוקרטי וריצ'רד ניקסון הרפובליקני. העימות נמשך כשעה, ובמהלכו פרסו השניים את טענותיהם, ולבסוף קרה דבר מעניין: בעוד שרוב הקהל שהקשיב לעימות ברדיו היה סבור שניקסון ניצח, הקהל שצפה בטלוויזיה היה סבור שקנדי ניצח. הדבר היה קשור ללא ספק ליתרון הנראות של קנדי, שהיה צעיר וחתיך, בעוד שניקסון נראה לחוץ ומיוזע. לויזואליות היתה השפעה הולכת וגוברת על הפוליטיקה מאז, וגם העימותים נותרו חלק אינטגרלי מההליך עד היום.
מקור תמונה – ויקיפדיה
