זה לקח כמעט שש שנים: הזירה האירופית במלחמת העולם השנייה, הסתיימה בכניעת גרמניה הנאצית, ב־7 וב־8 במאי 1945. רגע היסטורי-עכשווי.
הזירה האירופית בשלהי המלחמה
בתחילת מאי 1945 הייתה גרמניה הנאצית במצב של קריסה מוחלטת. כוחות הצבא האדום התקדמו מזרחה, בעוד צבאות בעלות הברית הגיעו ממערב. בתוך כך, העיר ברלין הייתה נתונה במצור כאשר כוחות סובייטים חדרו לתוכה. ב־30 באפריל, באחד הרגעים הדרמטיים של המלחמה, התאבד אדולף היטלר יחד עם אשתו, אווה בראון.
למחרת, שודרה ברדיו הגרמני הודעה לפיה היטלר נהרג בקרב מול הצבא האדום. מסר שהיה חלק מהתעמולה הנואשת של השלטון הנאצי. לאחר מותו, מונה "גרוס אדמירל" קארל דניץ, לנשיא המדינה. דניץ הקים את ממשלת פלנסבורג בצפון גרמניה. אך הממשלה הייתה נטולת כוח אמיתי ופעלה לארגון כניעת המדינה.
המשא ומתן עם בעלות הברית
ב־3 במאי הגיעו נציגים גרמנים למפקדתו של הפילדמרשל הבריטי ברנרד לו מונטגומרי, בצפון-מערב גרמניה. הגרמנים ניסו להשיג כניעה חלקית עבור כוחותיהם הנסוגים מפני הסובייטים. אך מונטגומרי דרש כניעה מלאה של הכוחות בחזית הבריטית בלבד. לאחר קבלת אישור מהמפקדה הגרמנית, נחתם הסכם הכניעה ב־4 במאי בשעה 18:30.
במקביל, פנו הגרמנים גם למפקדתו של דווייט אייזנהאואר בריימס, שם שלח דניץ את הגנרל אלפרד יודל לנהל משא ומתן. יודל ניסה להגיע להסכם נפרד עם בעלות הברית המערביות, אך נתקל בסירוב מוחלט מצדו של אייזנהאואר. הוא הבטיח לסובייטים שלא יחתום על הסכם נפרד.
חתימת הסכם הכניעה
ב־7 במאי 1945, בשעה 02:41 לפנות בוקר, נחתם כתב הכניעה בריימס. גרמניה הסכימה לכניעה ללא תנאי בפני כוחות בעלות הברית והפיקוד הסובייטי. ההסכם ההיסטורי נכנס לתוקפו ב־8 במאי בשעה 23:01. החתימה לוותה באמירתו של יודל: "עם חתימת הסכם זה, העם הגרמני וכוחותיו המזוינים נתונים בידי המנצחים – לשבט או לחסד".
אולם, הסובייטים דרשו חתימה נוספת בברלין עקב חשש שהגרמנים יפסיקו להילחם רק בחזית המערבית. לכן, נחתם כתב כניעה נוסף ב־8 במאי בקרלסהורסט שבברלין. למרות הכניעה, הידיעה פורסמה לפני הזמן שתוכנן, כאשר עיתונאי אסושייטד פרס אדוארד קנדי חשף את הפרטים. כתוצאה מכך, יום הניצחון באירופה נחגג במערב כבר ב־8 במאי, ולא ב־9 במאי כפי שתוכנן במקור.
הקשר של הכניעה לטבח ה-7 באוקטובר
הכניעה הסופית סימנה את סופה של הזירה האירופית במלחמת העולם השנייה, אך הקרבות במלחמת האוקיינוס השקט נמשכו. המשטר הנאצי, שהתכוון להשמיד את העם היהודי, ורצח עוד מיליונים מקרב עמים שונים, נכים ומתנגדים פוליטיים – נכנע רק כאשר נחל מפלה צבאית. הכניעה לא נבעה מחרטה, אלא מהכרח. היא לא הייתה סוף מוסרי, אלא סיום טכני של מכונת הרצח הנאצית.
ב-7 באוקטובר 2023, כאשר מחבלי חמאס ביצעו את הטבח ורצחו למעלה מ-1,200 בני אדם – יהודים, ערבים-ישראלים ופועלים זרים – וחטפו מאות, הם פעלו מתוך כוונה לפגוע ביהודים ובכל מי שמזוהה עם מדינת ישראל. השנאה העיוורת שהניעה את הנאצים ואת מחבלי חמאס מדגישה את הצורך הבלתי פוסק לזכור את העבר שלנו. הכניעה של 1945 סגרה פרק נורא בתולדות האנושות, אך המאבק נגד האנטישמיות ושנאת היהודים לא תם – הוא נמשך גם היום, ומחייב אותנו לעמוד איתן מולו.
כפי שהמשטר הנאצי ירד על הברכיים רק כאשר כלו כל הקצין, כך יקרה עם חמאס. ארגון הטרור יכנע לא מחרטה, אלא מהכרח. אם לא ננצח את האויב האסלאמי, לא רק אנחנו נפסיד, אלא העמים כולם.
