היום ב-1800 נסתיימו הבחירות לנשיאות בארה"ב בתיקו.
מערכת הבחירות של שנת 1800 היתה סוערת במיוחד: מצד אחד עמד הנשיא המכהן, ג'ון אדמס, ומפלגתו הפדרליסטית (תמיכה בממשל חזק יותר, נטייה לבריטניה) אשר נתקלו בביקורת ציבורית קשה עקב חוקים קיצוניים שהעבירו בשנה האחרונה בקדנציה; ומהצד השני ניצב תומאס ג'פרסון (כותב מגילת העצמאות) ומפלגתו הדמוקרטית-רפובליקנית (תמיכה בממשל חלש יותר, נטייה לצרפת). באותה התקופה היו הבחירות עובדות עם אלקטורים בדומה להיום – אלא שהנשיא היה זה שזכה במספר האלקטורים הגדול ביותר, וסגן הנשיא היה זה שהגיע למקום השני. בנוסף, כל מדינה היתה נותנת כמות אלקטורים שווה הן עבור מועמד לנשיאות והן עבור סגנות-נשיאות. יחד עם ג'פרסון רץ מועמד לסגנות בשם ארון בר, פוליטיקאי ערמומי מניו-יורק. לרוב היה נהוג שאלקטור או שניים לא מצביעים למועמד לסגנות, כדי שמועמד הנשיאות יזכה במירב; אך עקב תקלת תקשורת, בבחירות שהתקיימו בדצמבר, ניצחה המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית – וג'פרסון ובר קיבלו את אותה כמות האלקטורים. הלכך, עברה ההכרעה בדבר המנצח אל בית הנבחרים, אשר בכלל נשלט בידי הפדרליסטים. אלכסנדר המילטון, מבכירי הפדרליסטים, שכנע את מפלגתו לתמוך בג'פרסון על חשבון בר (שנים ספורות לאחר מכן ייהרג המילטון בידי בר בדו-קרב), וג'פרסון העביר תיקונים לחוקה שהפכו את הבחירות לדומות לכפי שהן היום, כדי להימנע ממצב דומה. אבל הסיפור היה גדול יותר ממסיטואציה חוקתית – ראשית, מפני שמדובר היה בפעם הראשונה בה התחולל חילוף מפלגה בשלטון (באורח שלום); ושנית, מפני שהדמוקרטים-רפובליקנים שלטו בארה"ב עד 1841, והתוו במידה רבה את דמותה עד עצם היום הזה.
