לוב הפכה למושבה איטלקית לאחר שנכבשה מידי העות'מאנים ב-1912. בתחילה התייחסו האיטלקים ליהודי לוב כאזרחים איטלקים, אך לאחר עליית מוסוליני והפשיזם לשלטון בראשית שנות ה-20 הידרדר מעמדם, אף מתחת למוסלמים המקומיים. עליית הנאציזם בשנות ה-30 ועליית האנטישמיות באירופה גרמו לממשל האיטלקי להעביר חוקי גזע אנטי – יהודיים שהגבילו את חופש התנועה והתעסוקה של הקהילה.
מלחמת העולם השנייה ומאורעותיה
עם הצטרפות איטליה למלחמת העולם השנייה ב-1940 הפכה לוב לארץ חזית בלחימה נגד הכוחות הבריטים שבמצרים ; חוקי הגזע הוחמרו, ורבים מהיהודים הוגלו ממקום מושבם אל מחנות עבודה עם תנאים קשים. האיטלקים לא עשו חיל בלוחמה, והנוכחות הגרמנית בלוב הלכה והתגברה – דבר שהוביל להגליית בני הקהילה היהודית בעלי אזרחות זרה למחנות עבודה והשמדה באירופה. אך באוקטובר 1942 הביסו הבריטים את הגרמנים והאיטלקים באופן סופי בקרב אל עלמיין השני, וכבשו את לוב כולה תוך כמה חודשים. ב-26 בינואר 1943 נכבשה טריפולי, וכל יהודי לוב יצאו מכלל סכנה. קרוב ל-700 יהודים נהרגו, אך אלפי אחרים שרדו, ורובם עלו לארץ לאחר מכן.
