מלחמת העולם הראשונה שפרצה ב-1914 לא הלכה טוב לאימפריה הרוסית, בלשון המעטה. ניסיון הפלישה לגרמניה וגליציה ב-1914 כשל, ב-1915 השתלטה גרמניה על שטחים אדירים, וב-1916 נכשלו כל מתקפות הנגד הרוסיות. האבדות הרבות והמצב הכלכלי הנורא הובילו ב-1917 למהפכת פברואר, בה הודח הצאר, ורוסיה הפכה לרפובליקה דמוקרטית. הציבור קיווה ליציאת רוסיה מהמלחמה, אך ראש הממשלה קרנסקי הבין שהוא לא יוכל לעמוד בדרישותיה של גרמניה, וידע שאינו יכול לאכזב את תומכיו הגדולים במערב. המלחמה המשיכה לעוד שנה, ונפש העם קצה לחלוטין עם פרוץ מהפכת אוקטובר, עליית הקומוניסטים לשלטון, ותחילת מלחמת האזרחים הרוסית.
שליש מהאוכלוסייה ב-3/3
הקומוניסטים המהפכנים הבינו כי הפסקת אש הכרחית לביסוס שלטונם, בכל מחיר – ואכן, גרמניה דרשה שטחים ומשאבים עצומים. הקומוניסטים ניסו לפרוש מהמלחמה באופן חד צדדי בפברואר 1918, אך הגרמנים החלו להתקדם בכל הכוח לשטחם, ובמרץ חתמו לבסוף הסובייטים על הסכם הפסקת אש. ההסכם שנחתם ב-3 במרץ, וכונה 'חוזה ברסט ליטובסק', הוציא באופן רשמי את רוסיה או ברית המועצות מן המלחמה. לגרמניה ובעלות בריתה נמסרו שטחים אדירים בהם חיו כשליש מאוכלוסיית רוסיה ומירב תעשייתה (אם כי רובם חזרו לרוסיה לאחר המלחמה), וההסכם הוביל לשיא המלחמה בחזית המערב, באביב 1918.
