תהליך השלום הישראלי – פלסטיני נקלע למבוי סתום בסוף שנות ה-90, ולאחר כישלון קמפ דיוויד בשנת 2000 האשים נשיא ארה"ב קלינטון את יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת באי כנות וחוסר דחף לפעול לשלום עם ישראל. תוך כמה חודשים נתגלו כוונותיו האמיתיות של ערפאת, כאשר הפלסטינים ניצלו את עלייתו של יו"ר האופוזיציה אריאל שרון להר הבית כעילה למלחמה – או לפחות אינתפאדה: גל טרור התפרץ בכל רחבי ישראל ויש"ע, שגבה חיי מאות ישראלים. האינתפאדה נתאפיינה בפיגועי התאבדות ואכזריות בלתי נתפסת ; צה"ל ומערכת הביטחון הצליחו להתחיל בדיכויה עם מבצע 'חומת מגן' באביב 2002, אך הטרור לא נפסק.
מערפאת לאבו-מאזן
רק עם מותו של ערפאת ב-2004 זוהה שינוי כיוון, וב-10 בפברואר 2005 נפגש מחליפו אבו-מאזן עם שרון (שנבחר בינתיים לראשות הממשלה) בשארם א-שייח שבמצרים, שם סיכמו על הפסקת הטרור והגברת שיתוף הפעולה הביטחוני. הסכם זה נתן את אותותיו, האינתפאדה השנייה הסתיימה באופן מוחלט, ואכן לא פרץ גל טרור ממוסד ונרחב מאז.
