ב־23 במאי 1967, חמישה עשר ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, חסמה מצרים את מיצרי טיראן – מעבר ימי צר המחבר את מפרץ אילת לים האדום. בישראל ראו במהלך הזה קאזוס בלי מובהק, והוא היה מהגורמים הישירים לפתיחת המלחמה. רגע היסטורי-עכשווי.
מיצרי טיראן – ולמה הם חשובים
מיצרי טיראן הם מעבר ימי צר המחבר בין מפרץ אילת לים האדום. מדובר באחד המקומות האסטרטגיים ביותר במזרח התיכון. מי ששולט במעבר – שולט בשיט אל מפרץ אילת ואל נמל עקבה שבירדן.
עוד במאה ה־6, בתקופת הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס, התקיימה באי טיראן מושבה יהודית. באותם ימים קראו לאי "יוטבה". היהודים גבו מס מעבר מאוניות שנכנסו דרכו לים האדום. מאז ועד היום – חשיבות המקום לא השתנתה.
במאה ה־20 עברו האיים טיראן וסנפיר לריבונות ערב הסעודית. בשנת 1950, ערב הסעודית הסכימה להחכיר את האיים למצרים. מצרים רצתה למנוע גישה חופשית לישראל דרך מיצרי טיראן, וכך לחסום את מפרץ אילת. המהלך עורר מתיחות גוברת.
מצרים חוסמת – וישראל מגיבה
ב־1955, מצרים סגרה את מיצרי טיראן בפני ספינות ישראליות. היא דרשה שכל אונייה תבקש אישור ממנה לפני שהיא עוברת במיצר.
ב־1956, ערב מלחמת סיני, הציבה מצרים תותחים בחוף ראס נצראני שבסיני – נקודה השולטת על המיצר. החסימה הזו הייתה אחת הסיבות המרכזיות לפרוץ המלחמה.
ישראל לא חיכתה. כוחות חיל הים ולוחמי חי"ר כבשו את האי טיראן. יחידת הסיור של חטיבה 9 הגיעה לראס נצראני כמעט בלי קרב, כי המצרים ריכזו את כוחותיהם בשארם א־שייך.
עם סיום מלחמת סיני, ישראל נסוגה מהאי טיראן ומהאזור, אבל רק לאחר שקיבלה ערבויות אמריקניות בכתב. הנשיא דווייט אייזנהאואר התחייב מול דוד בן גוריון כי חופש השיט לישראל יישמר.
מלחמת ששת הימים מתחילה שוב מהמיצר
עשור חלף. ישראל המשיכה לשוט דרך מיצרי טיראן. הכל היה שקט – עד מאי 1967. ב־23 במאי, מצרים שוב סגרה את המיצר. הפעם זה היה שונה. בישראל ראו בכך קאזוס בלי – עילה למלחמה. המצב היה נפיץ.
ראש אמ"ן, אהרן יריב, הזהיר:
"אם ישראל לא תגיב על סגירת המיצרים – לא יהיה עוד כל ערך לאמינותה ולכושר ההרתעה של ישראל. מדינות ערב יפרשו את חולשתה של ישראל כהזדמנות מצוינת להתנכל לביטחונה ולעצם קיומה".
במהלך מלחמת ששת הימים כבשה ישראל את האי טיראן והחזיקה בו עד 1982. מאז הסכם השלום עם מצרים ב-1979 מוצב באי כוח משקיפים בינלאומי שמפקח על חופש השיט. ב־2016 הוסכם בין מצרים לסעודיה על העברת האיים לשליטת סעודיה, בכפוף להתחייבות להסכמים מול ישראל. ההסכם כלל גם תוכנית להקמת גשר יבשתי, אך עורר התנגדות במצרים. ביוני 2017 הוא אושר סופית.
למה מיצרי טיראן חשובים לישראל
מיצרי טיראן הם שער היציאה היחיד של ישראל לים האדום. כל שיט מסחרי מנמל אילת לעולם עובר דרכם – בעיקר לאפריקה, להודו ולמזרח הרחוק.
חסימת המיצר פוגעת ישירות בכלכלה הישראלית, בייצוא, בייבוא ובקשרים מסחריים. מעבר לכך, היא נחשבת לאיום אסטרטגי – כזה שמצדיק תגובה צבאית.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
מיצרי באב אל-מנדב, בדרום הים האדום, הם נתיב שיט מרכזי שמחבר את האוקיינוס ההודי לים התיכון דרך תעלת סואץ. רוב הסחר הימי של ישראל עם אסיה עובר דרכם – כולל ייבוא וייצוא סחורות.
לפי פרופסור שאול חורב מאוניברסיטת חיפה, שליש מהסחר של ישראל עם העולם מתרחש במזרח הרחוק. כל שיבוש בבאב אל-מנדב פוגע ישירות במסחר של מיליארדי דולרים.
מאז אוקטובר 2023 פועלים החות'ים – אחת מזרועות התמנון האיראני בתימן – נגד תנועת אוניות באזור. הם יורים כטב"מים, טילי שיוט, טילים בליסטיים, ומשתמשים בכלי שיט בלתי מאוישים. כמה אוניות נפגעו, אחרות נחטפו או טבעו.
התקפות כאלה פוגעות בחופש השיט ופוגעות גם בכלכלה הישראלית. העיכובים גורמים לעלויות הובלה גבוהות יותר, ומייקרים את הסחורות שמגיעות לישראל.
לכן, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לאבד שליטה באזור. באב אל-מנדב הוא אינטרס אסטרטגי. כל עוד הסחר של ישראל עובר בו, היא צריכה לוודא שהוא נשאר פתוח ובטוח.
מערכת הביטחון חייבת לחשוב על חיל הים
איום החות'ים בבאב אל-מנדב חשף את חולשת חיל הים שלנו. מי שמתמודדות בפועל עם התקיפות הן ארצות הברית ובריטניה. חיל הים הישראלי לא נמצא שם – לא כי לא רוצה, אלא כי הוא לא בנוי לפעול באופן קבוע בטווחים אלה.
שלוש סיבות לצורך שבהגדלת חיל הים
-
יכולת פעולה בטווחים ארוכים.
החות'ים פועלים במרחק של יותר מ־2,000 קילומטר מחופי ישראל. כיום, חיל הים הישראלי לא מסוגל להגיע למרחק כזה. כדי להגן על חופש השיט באוקיינוס ההודי ובים הערבי באופן עצמאי וללא תלות במדינות זרות, ישראל צריכה כוח ימי שיכול לפעול רחוק. -
יכולת שהייה בלב ים לאורך זמן.
רוב הספינות של חיל הים מותאמות להפעלה קרובה לחוף ולפרקי זמן קצרים. אבל בזירה כמו באב אל-מנדב, נדרש כוח ימי עם חימוש מתאים שיכול לשהות שבועות בלב ים. לא רק להגיב, אלא גם לנכוח וליצור הרתעה. חוסר היכולת הזה פוגע בגמישות ובמוכנות הישראלית. -
גיבוי אסטרטגי למקרה חירום או השבתה של חיל האוויר.
ישראל מסתמכת במידה רבה על חיל האוויר כזרוע ההכרעה המרכזית. אבל אם חלילה ייפגע כוחו – בהפתעה, בתקיפה מקדימה או בגלל עומס מבצעי – ישראל תהיה חייבת כוח ימי חזק שיוכל לפעול מהים, גם לעומק וגם בפריסה רחבה. היום אין לה את זה.
אין כאן הצעה להפוך את חיל הים לצי בסדר גודל של חיל האוויר. אבל אם ישראל רוצה לשמור על חופש השיט שלה היא צריכה לחשוב בגדול.
