היום ב-1967 הגיעה מלחמת ששת הימים לשיאה עם שחרור ירושלים.
באמצע שנות ה-60 החלו יחסי ישראל עם מדינות ערב להידרדר, על רקע הקמת אש"ף, דחיפה מצד בריה"מ ותקריות צבאיות. המתח הגיע לשיאו בתחילת 1967, עם קרבות אוויר נגד סוריה, איומים רטוריים וחסימת מצרי טיראן ע"י המצרים; שני הצדדים החלו בגיוס כוחות בהיקף גדול ובהכנות למלחמה. האווירה בישראל היתה מתוחה ותדמיתו המגמגת של רה"מ אשכול לא תרמה לעניין, אך מפקדי הצבא היו בטוחים בכוחם ולחצו על הממשלה לצאת למתקפת מנע בהפתעה. המתקפה החלה ב-5 ביוני עם מבצע מוקד והשמדת כוחות האוויר של מדינות ערב, שהבטיחה לישראל הצלחה בכל חזיתות היבשה. סיני נכבשה תוך 4 ימים, ורמת הגולן תוך יומיים; ירדן החליטה להצטרף למלחמה, והוכתה שוק על ירך עם כיבוש יהודה ושומרון ושחרור מזרח ירושלים. הפסקת אש נחתמה כעבור 6 ימים, עם כמה אלפי הרוגים ופצועים לישראל ועשרות אלפי הרוגים ערבים. הניצחון הישראלי המוחץ שינה לחלוטין את תמונת המצב במזרח התיכון, עם ניפוץ התנועה הפאן-ערבית ודעיכת הדור הישן, ועליית הלאומיות הפלסטינית והטרור. ישראל עצמה נכנסה לתקופת אופוריה, ועברה שינוי תדמית משמעותי בעיני העולם.
מקור תמונה – ויקיפדיה
