היום ב-1956 נחתם הצו לבניית מערכת הכבישים המהירים בארה"ב.
עם התפשטות הרכב בעולם בתחילת המאה ה-20 החל לגבור הביקוש בארה"ב ליצירת מערכת כבישים מהירים שיסייעו למערכת התחבורתית ולשינוע כלכלי (זה מכבר הוכח שניעות עוזרת לכלכלה). תכניות נוצרו וכסף נשפך, אך במשך עשרות שנים לא נעשתה התקדמות משמעותית. המפנה הגיע עם עלייתו של דוויט אייזנהאואר לנשיאות בשנות ה-50. אייזנהאואר היה גנרל במלחמת העולם וראה את מערכת הכבישים המהירים של גרמניה, ואת התועלת הגדולה שהביאה לה במאמצי המלחמה – וטען שמערכת כזו דרושה לא רק לצרכים אזרחיים אלא גם לצרכי ביטחון, על רקע המלחמה הקרה. תכנית מפורטת למאות כבישים מהירים גדולים שיחצו את כל אמריקה נוצרה ב-1955, והעבודות החלו שנה לאחר מכן. העבודות דרשו כסף ומאמץ רב (רבים מהכבישים נותרו עד היום כבישי אגרה), אך הביאו תעסוקה למיליוני פועלים במשך עשרות שנים (העבודות נסתיימו רשמית רק ב-1992). ליצירת המערכת היתה השפעה תרבותית חשובה על אמריקה, בהענקת דחיפה לאורח החיים הפרוורי בחצי השני של המאה ה-20 ועד היום, עם כל השלכות הדבר.
מקור תמונה – ויקיפדיה
