"תציבו מטרות, תחלמו חלומות, תשאפו" ככה אומרים מכל מקום טובי המנדטוריים בעולם, ככה מתקדמים, ככה שואפים למעלה, ככה נהפוך להיות הגרסה הטובה של עצמינו.
ומנגד אומרים אנשי הרוח והלב ואומרים "רק הרגע הזה, הרגישו את הנשימה, היו נוכחים בכאן ועכשיו" איך תנועות כל כך הפוכות מתחברות זו לזו?
פעם היתה לי התנגדות להצבת מטרות, התחושה שמשהו חיצוני יגדיר לי את העשיה ויוציא אותי מנוכחות רק כדי להשיג, כיבתה לי את כל היצירה והשאירה אותי הרבה מאחור. מטרה בפני עצמה אינה עומדת לנו ביום יום בזמן שאנחנו בתהליך, כשעוד לא הגענו. הרי אם המטרה היא המטרה יהיה לנו קשה לשאת את הדרך, ורוב הזמן נהיה בתחושה שעוד לא הגענו. ויותר מזה, כאשר נשיג את המטרה ייפתחו לפנינו מטרות חדשות, עוד יותר רחוקות וגדולות, ואם כך – המטרות כשלעצמן הן בעצם רק נקודות ציון בדרך.
גם נוכחות לבדה אינה מספיקה – נוכחות היא תנועה נקבית של שהייה, התבוננות, קבלת ההווה, תנועה שמובילה אותנו במעגלים לאותו מקום, והרי החיים מבקשים מאתנו לנוע קדימה..
עד שגיליתי את הסוד שלי
כאשר הבנתי שהמטרה היא אמצעי לדרך, אז התחלתי להניח מטרות ולצאת אליהן בנוכחות ובסקרנות וגילוי, אם המטרה היא אמצעי, אז מה הדבר המרכזי? החיים עצמם, הפעולות הקטנות, התנועה שתיווצר בי בעקבות היציאה לדרך לעבר המטרה. ואם התנועה היא העיקר- אז יש נוכחות בכל פעולה, יש אורך רוח, ויש שחרור של הרצון להשיג מעצם הידיעה שאני עושה בכל רגע נתון את הפעולה שמדויקת לנקודה הזו בדרך.
"המטרה היא אמצעי לדרך" זה אומר שאנחנו מסמנים מטרות על מנת ליצור תנועות חדשות בחיים שירחיבו אותנו. למשל, אני מציבה לעצמי מטרה לסיים עבודה כלשהיא בפרק זמן מסוים, אז אני אתחיל לנוע לעבר המטרה הזו, למצוא את החומרים הדרושים, לכתוב את העבודה. אני אתחיל בעקבות המטרה ללכת את הדרך שלי, לגלות אותה. ייתכן שבסוף אגיע ואשיג את המטרה, וייתכן שבסוף בכלל לא אצליח להגיע, אבל אם אני יודעת שעשיתי את כל הפעולות הדרושות והלכתי את הדרך באמת – אז קיבלתי את המתנות של התנועה, וההתרחבות והפעולות הקטנות שהן לב החיים שהן עצמן המטרה, והמטרה רק הייתה אמצעי כדי לקבל את הדרך ולהתרחב בתנועה.
אז איזו מטרה תניחו לעצמיכם היום, כדי לחדש את התנועה ולצאת אל הדרך בסקרנות?
