יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בבואנו לעסוק ביום הקדוש הזה, רובנו מתמקדים בעיקר בשואה, אך ממעטים לדבר על הגבורה. אני מעוניין להאיר על הגבורה שבאה בעקבות השואה באמצעות סיפורו של יהודי יקר שזכיתי להכיר.
"אני מעוניין להאיר על הגבורה שבאה בעקבות השואה"
חודש אב בשנת תש"ב. בחבל גליציה שבפולין שכנה למרגלות הרי הקרפטים עיירה קסומה בשם בז'וזוב. קיץ חמים, נופים עוצרי נשימה, יערות מסביב ונהר שעובר סמוך לה – כיאה לכפר הנופש שהקים מלכה השלישי של פולין, המלך קאז'ימייז' הגדול, עוד במאה ה-12.
פסיפס קסום של עם ישראל
אז חיו בשלווה בעיירה 1,400 יהודים שהרכיבו פסיפס קסום של עם ישראל – חסידים, ליטאים, חברי תנועות ציוניות וכמה משכילים. ביניהם חי נתן וייס בן ה-13 בנו של אופה העיירה ברל, שגם היה איש של תורה וחסד והקפיד לנגן ולרקוד עם כינורו בחתונות באזור.
בימי שישי התרוצץ נתן בשליחות אמו בין רחובות העיירה כדי להביא למשפחות עניות חלות לכבוד שבת. הייתה בו ובעיירה מתיקות יהודית של פעם. עד שהגרמנים החליטו אחרת. הם כבשו את האזור והקימו בעיירה גטו. חיי היהודים, כמו גם חייו של נתן התהפכו בן רגע. הם חוו התעללויות, השפלות ועבודות כפיה. אליהם הצטרפו הצפיפות, הרעב והייאוש.
בתשעה באב של אותה שנה הבעיות, התפילות והקינות על חורבן הבית התלכדו עם חורבן יהדות אירופה. נתן סיפר לי כמה געגועים היו בליבו באותה שנה לירושלים ולארץ ישראל. כמה היה חסר ליהודי העיירה בית המקדש.
הובל על קטר רכבת
המוות המרחף לא איחר לבוא. ימים בודדים לאחר תשעה באב, נלקח נתן לעבודות כפייה. חיבוק אחרון להוריו ולאחיו ואחיותיו, ודמותו נעלמה על מטען המשאית. הוא הגיע למחנה הנורא פלאשוב הסמוך לקראקוב, ובגלל שידע גרמנית קיבל תפקיד חשוב כעוזר קטר רכבת שהובילה עפר לבניית מסילות.
באחד הימים פיספס נתן את העברת המחלף של המסילה והרכבת התהפכה. עוד בטרם הספיקו הגרמנים הזועמים לירות עליו, הוא הצליח לברוח ליערות והתחיל את מסעו הביתה לבז'וזוב. אולם בדרך הוא פגש שני איכרים פולנים מהעיירה שסיפרו לו את הנורא מכל.
מתברר שב-9 לאוגוסט 1942 (כ"ו אב), ממש זמן קצר לאחר שנלקח למחנה העבודה, כינסו הגרמנים את כל יהודי העיירה במגרש הכדורגל העירוני, ולמחרת הובילו אותם במשאיות ליער סמוך, צוו להתפשט ולסדר את בגדיהם בערמות מסודרות, ושם נטבחו כולם באמצעות מכונות הירייה של המרצחים הגרמנים הארורים ועוזריהם האוקראינים. בינתיים, את הציוד היהודי הרב בזזו הפולנים המקומיים
נתן נותר כמעט לבדו בעולם ועבר תלאות רבות בלא פחות משמונה מחנות ריכוז והשמדה. אך הוא שרד ובתום המלחמה שוחרר. בכל השנים הקשות הוא הבטיח שיום אחד יקים מצבת זיכרון ביער שבו נרצחה משפחתו יחד עם שאר יהודי העיירה.
ניצח את הגרמנים
ואכן בשנת 1990 הוא מילא את הבטחתו ויצר אנדרטה מיוחדת לזכר הנרצחים. אבל לא רק בכך התבטא ניצחונו של נתן על המרצחים הגרמנים. בארץ הוא הקים משפחה לתפארת, בניו שירתו בסיירת מטכ"ל, אך אחת ממשימותיו הגדולות בחיים הייתה בניית הארץ. הוא שימש כקבלן שבנה בתים רבים ברחבי ישראל. בסיום כל מיזם בנייה הוא הקפיד להניף מעליו את דגל ישראל שהיה מחוב למגן דוד מעץ אותו בנה במיוחד בנגרייה שלו.
נתן גם הקפיד על הפסוק "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה" וסיפר לדורות הבאים על שעשו לו עמלק ובעיקר דיבר על חשיבות השיבה לארץ ישראל ובנייתה. בבית הכנסת שבו התפלל, אשר נבנה על ידו, הוא תקע בשופר אשר הצליח להבריח מעיירת הולדתו בטרם גורש ממנה.
נתן נפטר בחודש תמוז תשע"ז, יולי 2017, סמוך מאוד לתאריך שבו משפחתו נרצחה. הוא הותיר חלל גדול בעם ישראל, אך דרכו ומורשת יהודי העיירה בז'וזוב לא נדמו. נתן האטביע את חותמו הציוני לצד האמונה בכל מקום וזכיתי להנשיך לתקוע בשופר הישן עד היום – במסעות בפולין וגם בארץ.
לפני מספר שנים במלאת 80 שנה לרצח יהודי העיירה, קיימנו אזכרה מיוחדת באותו יער בו השתתפו בני משפחות של הנרצחים כמו גם תושבים מקומיים ואישי ציבור פולנים שבאו לכבד את המעמד ואת זכר הנרצחים. שם גם זכינו להניף בגאון את דגל ישראל וזכרנו את המשפט שנתן הקפיש לומר כל חייו – "הניצחון שלי על החיה הנאצית, הוא הקמת מדינת ישראל".
הרב שלום מלול הוא ראש ישיבת אמית יגל אשדוד
