אנטוניו ויוואלדי נולד ב-4 במרץ 1678 ברפובליקה הוונציאנית (צפון איטליה) למשפחה אמידה, ובילדותו עסק בעיקר במוזיקה (בהשראת אביו, שהיה מלחין ומחבר אופרות) ובלימודי דת (והפך בהמשך גם לכומר). ויוואלדי גילה כישרון רב בשני התחומים, ונמשך במיוחד לכינורות; עד מהרה השיג עבודה כמורה למוזיקה ומנהל להקה בבית יתומים, ואת זמנו הפנוי ניצל לכתיבת יצירות. כעבור כמה שנים החל במסע הופעות ברחבי אירופה בהם הציג את יצירותיו (המוכרת ביותר שבהן – 'ארבע העונות'), ושלח ידו גם בכתיבת אופרות לציבור הרחב.
החידוש של ויוואלדי
בערוב ימיו הפך ויוואלדי בעיקר למוזיקאי חצר בארמונות המלוכה המרכזיים באירופה, עד שנפטר ב-1741. בעבודתו של ויוואלדי היו כמה חידושים חשובים: היא הייתה שמחה ומהירה יותר מרוב המוזיקה בת התקופה, ובעלת נגישות רבה יותר לציבור הרחב. היא הייתה כתובה והופצה באופן סדור ומוסכם, וגם במבנה המוזיקה היו חידושים לא מועטים (כגון במבנה הקונצ'רטו, ביכולת שבירת הרמוניות וכד'). בשל חידושים אלו נחשב ויוואלדי בעיני רבים לפותח התקופה הקלאסית במוזיקה, שהצמיחה רבים מגדולי וגאוני המלחינים – והלכך, גם לאחד מחשובי וגדולי המלחינים בכל הזמנים.
