דבורה לשם, סבתה של רומי גונן, אשר שוחררה לאחר 471 ימים בשבי חמאס, תיארה בריאיון מרגש את הרגע בו פגשה שוב את נכדתה: "סבתא, תביאי חיבוק"
"החיבוק הראשון היה כמו סוף העולם בשבילי," שיתפה דבורה בראיון לכאן רשת ב'. "לא בכיתי מבחוץ, אבל בפנים הרגשתי שכל העולם בוכה איתי. רומי הסתכלה עליי ואמרה: 'סבתא, כמה שהתגעגעתי אלייך. בואי תשבי לידי ואל תלכי לשום מקום'. היא כל כך חכמה, תמיד ידעתי שהיא תמצא דרך להתמודד עם המצב שם, והיום היא ממשיכה להפתיע אותי עם החוזק שלה".

המצב הבריאותי – יציב
משפחתה של רומי קיבלה בשורה מרגיעה שמצבה הבריאותי של רומי תקין. "אחרי 471 ימים בשבי, ברור שהגוף עובר דברים," אמרה דבורה. "אבל מה שחשוב הוא שהראש שלה עובד והלב שלה חזק. הגוף יבריא עם הזמן".
עוד באותו הנושא
- מהתחקיר הראשוני עולה כי יובל בן ה-4 שנעדר במשך כיממה צעד לכיוון שחשב שיוביל אותו בחזרה לביתו. במהלך הלילה הוא נרדם בשטח, ובבוקר בחר להישאר באזור מוצל. החלטה זו, לצד התנהלותו בשטח, היא שככל הנראה הצילה את חייו, כך מסר מפקד מחוז דרום
- אמו של בניהו סגולה הי"ד בהספד: הוא היה רציני בכל דבר שעשה, מהילדות בבית ועד שלפני החתונה ביקש להיבחן שוב על הלימוד. כבר בכיתה א' נורה בעדי עד ו"ינק מלחמות השם". השם בניהו חיבר אצלו תורה ומסירות לארץ ישראל. היא סיימה בזעקה להשם שישלח את אליהו הנביא להשלים את הגאולה
- נשיא המדינה שוחח עם נועם שמחי, שאיתר את הילד הנעדר: "עם ישראל הוכיח שוב את עוצמת הערבות ההדדית שלו"
- מפקד פיקוד המרכז בשיח עם ראשי ההתיישבות: “כוחות אוגדת איו”ש נערכים לצאת לפעילות סיכולים משמעותית ופועלים למעצר כל המחבלים המעורבים בפיגוע”
רומי, בת 24, שוחררה במסגרת עסקה בין ישראל לחמאס, שהושגה בתיווך קטר וארצות הברית. בעסקה שוחררו גם דורון שטיינברכר ואמילי דמארי. רומי, שמקרינה עוצמה ונחישות גם לאחר השבי, אמרה לסבתה את הדבר הראשון שעלה על ליבה: "תדאגו לכל השאר שעדיין שם. אני כאן, אבל יש עוד 90 שצריכים לחזור הביתה".

החטיפה במסיבת הנובה
רומי נחטפה ב-7 באוקטובר ממסיבת הנובה בקיבוץ רעים, לשם נסעה יחד עם חברתה גאיה חליפה. השתיים ניסו להימלט לאחר שחמושים פלשו למתחם. בשיחה טלפונית דרמטית עם אמה מירב, אמרה רומי: "אמא, ירו בי. אני פצועה, כולם ברכב מדממים". דקות לאחר מכן, היא נלקחה לשבי בעזה כשהיא סובלת מפציעה קשה בידה.
לאחר שחרורה, רומי שיתפה פוסט ברשתות החברתיות שבו כתבה: "לפעמים חלומות מתגשמים. יש חיים אחרי המוות". המילים האלו מהדהדות את הכאב העצום לצד התקווה הגדולה של אלו שנאבקו עבורה.
דבורה לשם סיכמה את התחושות של המשפחה: "זה היה סיוט ארוך, אבל העיקר שרומי איתנו. עכשיו כל מה שנותר זה לעבוד קשה כדי להחזיר את כל מי שנשאר מאחור. זה לא נגמר עד שכולם בבית".
