הרעיון הציוני אשר נבט בכתבי מבשרי הציונות באמצע המאה ה-19 מצא לו אחיזה קהילתית ראשונה דווקא בקרב יהודי רומניה, אשר סבלו מאפליה ממסודת. יהודים רבים הצטרפו לאגודות ולחבורות אשר שמו להן מטרה לעלות ארצה ולהקים יישובים חקלאיים. ב-1882 דחף שמואל פינלש, נדבן ופעיל כי"ח, לכינוס קונגרס ראשון מסוגו שבו ייפגשו נציגים מכל האוגדות והחבורות כדי לקדם מדיניות משותפת. הקונגרס נפגש ב-11 בינואר בעיר פוקשאן, והגיעו אליו לא פחות מ-50 צירים מכל רחבי המדינה.
תוצאות – עצם הכינוס
מהקונגרס לא יצא שיתוף פעולה מזהיר (האוגדות המשיכו לפעול בנפרד, ויהודים החלו לעלות ארצה לקראת 'העלייה הראשונה', במסגרות כגון 'ביל"ו'. גם יהודי תימן החלו בעלייה בשנה זו) אך הוא עורר הדים ובני הדים בעולם היהודי באירופה ומחוצה לה, תוך ששם את תנועת חובבי ציון ואת רעיון העלייה על השולחן. ועידת קטוביץ', שהתכנסה שנתיים לאחר מכן, היתה משמעותית יותר ליצירת הבסיס הכלכלי לתנועת העלייה.
