היום ב-1096 הושמד מסע הצלב העממי ע"י הסלג'וקים.
באמצע המאה ה-11 התחוללו שני אירועים חשובים: 'הסכיזם הגדול' ניתק את הנצרות הקתולית באופן רשמי מהנצרות האורתודוקסית המזרחית; במקביל, הטורקים הסלג'וקים הפכו לכח עולה בעולם המוסלמי, והצליחו לכבוש חלקים גדולים מהמזרח התיכון (כולל ארץ ישראל), תוך דחיקת רגלי הערבים והפעלת לחץ קשה על הביזנטים. במקביל, באירופה המערבית התחוללו מאבקי כח קשים בין הכנסייה לבין בתי המלוכה. האפיפיור אורבנוס ה-2 ראה הזדמנות טובה לפתור את כל הבעיות בבת אחת, על ידי קריאה למסע לשחרור ארץ הקודש מידי המוסלמים; הדבר גם יוכיח את עוצמתו לעומת המלכים, גם יקל את הלחץ הסלג'וקי מעל הביזנטי, וגם יעזור להחזיר את הביזנטים לחסות הכנסייה הקתולית. האפיפיור קרא רשמית לצאת לכיבוש בועידת קרלומן בנובמבר 1095, וצבאות אבירים ממדינות שונות החלו להתכונן לקראת 'מסע צלב' לשחרור ארץ הקודש. אך במקביל, ניצל נזיר בשם פטר את קריאתו של האפיפיור כדי ללבות התלהבות המונית בארצות צפון אירופה, וסחף אחריו עשרות אלפי פשוטי עם למסע לכיבוש ירושלים – 'מסע הצלב העממי'. בעוברם בעמק הריין באביב 1096 פגעו ההמונים קשות בקהילות היהודיות המקומיות, ואלפים רבים נהרגו על קידוש ה' (פרעות תתנ"ו); אך ההמונים קיבלו את עונשם לאחר שהסתבכו במלחמות בממלכות בהם עברו, ולבסוף הושמדו כליל בעת מפגשם הראשון עם הצבא הסלג'וקי באסיה הקטנה. בהמשך, הצליח מסע הצלב המאורגן של האבירים (ה-1) לכבוש את ארץ ישראל ולהקים בה ממלכה צלבנית במשך מאה שנה.
מקור תמונה – ויקיפדיה
