מרתון ווינר ירושלים נערך היום (ו'). שורד השבי רום ברסלבסקי הזניק את מקצה ה-10 ק"מ, לצד ראש העיר משה ליאון. בין המשתתפים רצון אלפי רצים ורצות. אחת הרצות שריגשה את כולן היא אביה, שעברה לפני כארבע שנים שבץ מוחי פתאומי – והחליטה לרוץ יחד עם משוקמי מרכז השיקום במרכז הרפואי הדסה הר הצופים, יחד עם הצוות המטפל בהם.
השבץ הפתאומי
בגיל 24, אביה עברה שבץ מוחי פתאומי, שהופיע באופן בלתי צפוי בגיל צעיר. בתוך שבועות ספורים מצאה את עצמה משותקת בחצי גוף, מאושפזת בבית חולים, מתמודדת עם מציאות חדשה שלא הכירה. "זה היה בין השנה השלישית לרביעית בלימודי הסיעוד שלי", סיפרה על חלומה לעבוד כאחות. "הייתי בכינרת, הדרכתי בקייטנה. חברה טובה הייתה לידי כשזה קרה והנהלת החוף הזעיקה אמבולנס", תיארה.
היא אושפזה במשך חודש בבית החולים. משם הועברה לשלושה חודשי שיקום אינטנסיביים במרכז השיקום שבהדסה הר הצופים. שם החליטה שהיא רוצה ללכת בדרך חדשה. "עבדתי קשה מאוד," שיתפה. "פיזיותרפיה אינטנסיבית, תרגול חוזר ונשנה של תנועות פשוטות לכאורה- לקום, ללכת, לאחוז, לייצב".
"חלק בתוכי עדיין לא עיכל אפילו את מה שאני עוברת, את התפנית החדה שחוויתי בחיים," הוסיפה.
כוח מניע
אחת מנקודות האור לאורך התקופה, הדגישה, הייתה המטפלים שמסביבה. לדבריה כל אנשי הצוות בהדסה ליוו אותה לכל אורך הדרך.
גם המשפחה, היא סיפרה, הייתה נוכחת. "המשפחה שלי הייתה שם בשבילי", הדגישה והוסיפה כי במצבים כאלה הידיעה שאינך לבד, שמישהו מאמין בך גם כשאת מתקשה להאמין בעצמך – היא כוח מניע.
"ניצחון מדהים"
אילה הרסט, פיזיותפריסטית בבית החולים הדסה הר הצופים, הקימה קבוצת ריצה ייחודית למשוקמים בבית החולים. היא החליטה להציב בפני המשוקמים במרכז יעד לשאוף אליו, להתאמן לקראתו ולא לוותר לעצמם – לרוץ במרתון ווינר ירושלים. תוך ימים ספורים נרשמו לקבוצה הייחודית, בה רצים גם משוקמים וגם אנשי הצוות המטפלים בהם, עשרות משתתפים: חיילים שנפצעו בקרבות ועברו תהליך שיקום במרכז הירושלמי וגם אזרחים שנפצעו או חלו ושבים לאיתנם בתקופה זו.
המעבר משיתוק בחצי גוף לריצה למרחקים ארוכים אינו מובן מאליו. אביה בחרה לפרוץ את גבולות היכולת האנושית, ולהגדיר מחדש את מה שנחשב לאפשרי. עד לפני פחות מארבע שנים עוד התניידה בכיסא גלגלים. "זה ניצחון מדהים", אמרה. "לא רק ניצחון על מחלה, אלא על הפחד, על חוסר הוודאות, על המחשבה שהגוף כבר לא יאפשר לי לחלום בגדול".
"אם לא הייתי עוברת את השבץ, כנראה שלא הייתי רצה היום", שיתפה. "זה דירבן אותי לעשות משהו שלא חשבתי שאעשה".
לדבריה, הריצה עבורה אינה רק פעילות גופנית – היא ביטוי של שליטה מחודשת בגוף. בכל צעד היא מאשרת לעצמה שהשיתוק אינו מגדיר אותה. בכל קילומטר היא חוצה גבול נוסף שהציבה לעצמה.
כל הכבוד. רק בריאות