האקדמיה ללשון העברית פרסמה היום (ג') שרשור יוצא דופן בחשבון ה-X במהלכו ניסתה להסביר "מה הקשר בין החרמון לחרם צרכנים?"
המילה "חרמון" באה מ"חרם"
על פי הפרסום, בספר ויקרא למשל נזכר סוג של הֶקדש בשם 'חרם'. גם בערבית حَرَم (חַרַם) פירושו 'אסור', 'קדוש', והמקומות הקדושים לאסלאם מכונים الحرم الشريف (אל־חרם א־שריף), 'הקדוש והמכובד'. המשמעות היסודית הזו נשמרה בפינו עד היום בשמו של ההר הגבוה בישראל – החֶרְמוֹן. בימי קדם נחשב ההר קדוש, אם בשל גובהו ואם בשל פולחן אלילי שהיה נהוג בו (או שניהם).

התפנית – ימי בית שני
בספרי ימי הבית השני חלה תפנית במושג החרם. בספר עזרא פרק ז' פסוק ח' נכתב: "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלַ͏ִם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלָ͏ִם. וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה".
כאן חרם כולל נידוי מן הקהל והפקעה של הרכוש. בימינו התרחבה תחולת החרם, וכך אפשר להכריז חרם גם על חֲבָרות ואפילו על מדינות.



גם "חרם" כלשון של "קודש" זה אותו יסוד, שהוא מוחרם מאנשים ואסור להשתמש בו כי הוא קדוש