היא לא קבעה מראש, לא תיאמה, ולא תכננה להפוך את זה למשהו גדול. אחרי תקופה ארוכה שבה חיפשה מה יכול באמת לעזור לעם ישראל להתאחד סביב מטרה משותפת אחת, מעיין אורון נכנסה יום אחד לחנות קטנה, קנתה כמה פריטים – ושלפה מצלמה. לא מתוך מחשבה על מיזם, ולא מתוך רצון לייצר באזז גדול ברשת. אלא מתוך רצון פשוט לעזור.
כשהסרטון שצילמה התחיל להתפרסם והתגובות החלו לזרום, היא הבינה שלפעמים הדבר שהכי נוגע באנשים הוא פשוט ישראלי שעוזר לישראלי.
מיזם "מפיצים אור"
מתוך המקום הזה היא החליטה להפוך את הרגע ההוא למשהו קבוע – וכך נולד מיזם "מפיצים אור". אורון שהפכה כבר לאושיית רשת דואגת להפנות את המצלמה ואת העוקבים שלה אל מי שבדרך כלל נשארים מחוץ לפריים. אחת לכמה ימים היא מגיעה לחנויות קטנות ברחבי הארץ ומספרת את הסיפור של המקום ושל האנשים שמאחוריו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בלי קודי קופון ובלי פרסומות אגרסיביות, היא מבקשת לייצר שרשרת פשוטה של טוב: חשיפה שמביאה לקוחות, ולקוחות שמחזירים תקווה לעסקים של מבוגרים שנשכחו מאחור.
בשיחה עם "רגע NEWS" היא מספרת על המפגשים הייחודיים בדרך ועל התהליך שעובר כל פוסט לפני שמתפרסם.
חסד קטן וגדול
לפני היציאה לצילומים אורון בוחרת נקודה על המפה, ומגיעה לעסק בלי להודיע מראש. היא קודם כל קונה – ורק אחר כך יוצרת קשר עם בעל החנות. חלק בוחרים להצטלם, חלק מבקשים להישאר מחוץ לפריים, ואורון מכבדת את זה בלי ויכוחים. אבל מאחורי הפשטות הזו מסתתרת מערכת שלמה: רשימות שהיא בונה מהתגובות, סימונים בגוגל מפות, בחירה מודעת בכל פעם באזור אחר בארץ – כדי שהאור לא יישאר במקום אחד, וכדי שעוד אנשים יקבלו הזדמנות.
"יש לי רשימה של חנויות שאני מעתיקה מהתגובות, את כולן אני שמה בתוך מפה שאני מנהלת בגוגל ויש לי גם קבוצת וואטסאפ עם עצמי", היא מספרת. "אני משתדלת כל פעם לעזור באזור אחר ולאנשים אחרים. יש כאלה שבוחרים שלא להצטלם וזה בסדר. אני יודעת שזה החסד הקטן שלי".
"עם כל פוסט כזה מגיע חשש"
עם הזמן היא התחילה לזהות גם את המחיר שמסתתר מאחורי החיוכים. יש חנויות שבהן המצוקה הכלכלית מורגשת מיד, כאלה שהיא יודעת שהלקוחות שתביא להם הם לא "בוסט" רגעי – אלא חבל הצלה שיעזור להם לשרוד את החודש כולו. במקומות כאלה, האחריות כבדה יותר. "יש מוכרים שאני יודעת שהלקוחות שאביא להם זה לחודש שלם, ויותר מזה", היא אומרת, “אני מרגישה אחריות ענקית כלפיהם, כל פוסט כזה שעולה מגיע גם עם חשש כי הבטחתי להם שיגיעו אנשים".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אורון מספרת שלא פעם היא מוצאת את עצמה ממשיכה ללוות את בעלי החנויות גם אחרי הפרסום, שומרת על קשר ושואלת מה קורה והאם הגיעו קונים. החיבור האישי, היא מודה, גובה גם מחיר רגשי. "אני מאוד מחוברת לחנויות שאני מבקרת, אני שמה את הלב שלי שם", היא אומרת. "אני לא מצלמת ביותר מחנות או שתיים ביום, כי זה מציף אותי רגשית לראות אנשים במצב שהם זקוקים לעזרה הזו".
כשהתחילה את המיזם, היא שמה לב שהוא מזכיר לה את סבא וסבתא שלה – ניצולי שואה מהדור שבנה את המדינה. "זה דור שנתן הכול", היא אומרת, “והייתי רוצה שנדע להסתכל יותר עליו, ובכלל על אוכלוסיות שתרמו ותורמות למדינה, אבל גם משלמות את המחיר”. מבחינתה, “מפיצים אור” הוא דרך קטנה לעצור, להכיר תודה, ולבחור לראות את מי שנמצא שם – גם כשקל מאוד להמשיך הלאה.
אהבת אחים
לאורך הראיון מעיין מדגישה כמה הציבור מחפש לעשות טוב. בכל פעם שעולה סרטון חדש, העוקבים לא מסתפקים בלייקים: הם מגיעים, קונים, ושולחים לה תמונות וקבלות מהחנויות שהיא ממליצה עליהן. מבחינת בעלי העסקים זו לא מחווה סמלית – זו תנועה שמחזיקה שבועות. אורון אומרת שהרגעים האלה הם ההוכחה שעם ישראל מעדיף אחדות: "יש לנו אהבת אחים. אנחנו עם מאוחד וחזק שבוחר בטוב".
בהתחלה היו גם מי שהרימו גבה. אמרו לה שברשת "רק שליליות עובדת", שכעס וקיצוניות מביאים צפיות, ושסרטונים של חסד לא יביאו לייקים. אבל אורון לא האמינה. "מההתחלה ידעתי שעם ישראל מאוחד ורוצה לעשות טוב. שיש בינינו אחדות – לא היה לי ספק שהמיזמים יתקבלו באהבה".
ואולי בגלל זה היא לא מודדת הצלחה במספרים. מבחינתה, רגע שבו בעל חנות מתקשר להגיד שהיה יום טוב, או הודעה מעוקבת שנסעה במיוחד לקנות – שווים יותר מכל גרף. בסופו של דבר, היא אומרת, המיזם הזה לא נבנה כדי “להצליח ברשת”, אלא כדי להזכיר משהו בסיסי: לעצור, לראות את מי שקשה לו, ולהבין שלפעמים קנייה אחת קטנה יכולה לשנות יום שלם.
מאוד נעים לקרוא כתבות חיוביות.
רק בכתבה הזו גיליתי את המחווה המרגשת שלך. אשמח לקרוא פוסטים שצילמת ופרסמת אודות האנשים שפגשת ולהגיע גם לחנויות שעליהן כתבת.
ישר כוח! ככה צריך להיות. את גיבורה ושירבו כמוך