הוא נולד וגדל בויסקונסין, ארצות הברית, והגיע לישראל בשנת 2020 במסגרת תוכנית של הסוכנות היהודית. מה שהתחיל כהרפתקה זמנית הפך במהרה לבחירה קבועה – ג’ייק טפר התאהב בארץ, בתרבות ובאנשים, והחליט להישאר. חמש שנים אחרי, הוא כבר דמות מוכרת בתל אביב, עם עמוד אינסטגרם מצליח שמונה יותר מ־25 אלף עוקבים, שבו הוא מציג את ישראל מזווית צבעונית, חיובית ומלאת חיים
רגע לפני חג הסוכות – החג שבו יוצאים מהבית, ומחיי הקבע – ג׳ייק מזכיר לנו שאפשר למצוא בית גם כשהשגרה נפגעת.
תל אביב עשתה את שלה
כשהוא נחת בישראל באמצע תקופת הקורונה, ג׳ייק לא חיפש שינוי גדול – רק הפסקה. כמה חודשים של עבודה, טיולים, קצת שמש. הוא נולד וגדל ממילווקי, שבויסקונסין, והגיע לישראל במסגרת תכנית “מסע” של הסוכנות היהודית במחשבה שזו תהיה הרפתקה קצרה לפני שיחזור לשגרה.
אבל תל־אביב עשתה את שלה: העיר, החוף, האנשים ובעיקר תחושת הקהילה תפסו אותו. "כולם הזמינו אותי לשבת, שאלו אם אני צריך משהו, ופתאום הרגשתי שייכות אמיתית", הוא נזכר.
הוא החליט להישאר עוד קצת אחרי התכנית, מצא עבודה, זוגיות, וחיים חדשים בעיר שלא נחה לרגע. הרעיון לעסק האופניים שהיום הוא מנהל צמח כמעט במקרה. ג׳ייק רצה לשכור לעצמו זוג, וגילה שאין לו מאיפה. הוא קנה כמה זוגות, השאיל לחברים, ואחר כך גם לתיירים שפגש. לאט־לאט העסק הצדדי הפך לעבודה של ממש – חנות קטנה ברחוב בן יהודה, שבה עוברים אנשים מכל העולם בדרך לשבילים של העיר במרכז.
בין אזעקה לאזעקה
בבוקר ה־7 באוקטובר ג׳ייק התעורר לרעש שלא הכיר. “חשבתי שזה אולי משאית או משהו רחוק", הוא נזכר. בתוך שעות הבין את מימדי האירוע. במקביל עשרות תיירים שהשכירו ממנו אופניים התקשרו בזה אחר זה, מנסים להחזיר ציוד לפני שהם טסים. "כולם רצו לעזוב. בין אזעקה לאזעקה רצתי מבית מלון אחד לשני, מ־Airbnb אחד לדירת תיירים אחרת, אוסף זוגות ומחזיר אותם לחנות. לפעמים הייתי עם שני זוגות ביד, שומע את ההתרעה, ומשאיר הכול באמצע הדרך כדי לרוץ למקלט”.
אחרי החודשים הראשונים של הלחימה ג׳ייק ניסה להחזיר את החיים לשגרה. החנות נפתחה שוב, התיירים עוד לא חזרו, אבל העיר התחילה לזוז לאיטה. ואז הגיע מבצע "עם כלביא".
הפגיעה בחנות
“במתקפה האיראנית זה כבר פגע ממש קרוב", הוא אומר בשקט. “הטיל נפל ליד החנות, וההדף הרס את התריס החיצוני. באותו לילה הייתי אצל ההורים של חברה שלי בהוד השרון, וראיתי את זה קורה בשידור חי בחדשות. פתאום ראיתי את החנות שלי על המסך".
בשעה חמש בבוקר הוא כבר היה בדרך לתל אביב, על אופניים. “כשהגעתי, ראיתי שהתריס מעוך, וחלק מהציוד נגנב. זה היה רגע קשה, אבל מהר מאוד פשוט התחלתי לסדר”.
אחרי הפגיעה בחנות, ג׳ייק לא רצה לשקוע ברחמים עצמיים. להפך, הוא חיפש דרך לעשות משהו טוב מתוך כל הבלאגן. “אחרי שראיתי את הנזק, אנשים התחילו לשלוח לי הודעות ולשאול אם אפשר לעזור", הוא מספר. “אמרתי שאני לא באמת צריך – נגנבו כמה כלים, קצת מזומן, זה לא סוף העולם. ואז חבר הציע: אם אתה לא צריך, תפתח גיוס ותעזור לאחרים שכן נפגעו".
מעל עשרים אלף דולר
ג'ייק קיבל את הצעת החבר. הוא העלה פוסט לעמוד האינסטגרם של החנות בו סיפר בקצרה מה קרה, והתגובות לא איחרו להגיע. “בתוך כמה ימים יותר 400 אנשים תרמו”, הוא משחזר. “אספנו מעל 20 אלף דולר, ונתתי את הכול לשכנים ולחנויות ברחוב. זה היה מדהים לראות כמה טוב יוצא מאנשים בזמן כזה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
עושה גם הסברה
אחרי הפגיעה בחנות והגיוס לשכונה, אלפי עוקבים מחו״ל שלחו לו הודעות. “הרוב פשוט שלחו אהבה מרחוק, וכתבו שהם איתנו", הוא אומר. “יש גם כאלה שכתבו דברים פחות נעימים, אבל זה אחוז קטן מאוד. 99% מהתגובות היו מלאות בחום, תמיכה ורצון לעזור".
הוא מודה שיש רגעים שבהם הקהל בחו״ל מתקשה להבין את החיים כאן – את המורכבות, את הקצב, את המציאות שבה הכול קורה בו־זמנית. כדי לגשר על הפער הזה, הוא מנסה להנגיש את ישראל דרך הרשתות. אחת הדוגמאות הבולטות לכך הייתה כשהעלה סרטון ממסלול “מים לים”, ותיאר אותו בכותרת “From the river to the sea”. “ידעתי שזה ביטוי טעון", הוא מודה, “אבל רציתי שאנשים יעצרו, שיקשיבו, שיראו משהו אחר. רציתי שיבינו שיש פה אנשים טובים, נופים מדהימים, ושיש חיים מעבר לכותרות". בסוף, הוא אומר, זה עבד: “רוב האנשים ראו את הסרטון עד הסוף וכתבו לי 'תודה שהראית את הצד האמיתי של המקום הזה'".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
“אני לא נכנס לפוליטיקה", הוא מדגיש. “אני רק מנסה להראות שאנשים פה טובים. שהחיים שלנו דומים לכולם. אם מישהו כותב משהו רע, אני עונה לו ‘מקווה שהיום שלך יהיה טוב’. זה הכול. עדיף להראות טוב לב מאשר לריב".
כבר לא תייר
כשהוא מדבר על עצמו היום, ג׳ייק כבר לא מציג את עצמו כתייר. "אני לא יודע אם אני ישראלי לגמרי, אבל אני גם לא מרגיש זר", הוא אומר. “יש לי את השגרה שלי, את השכנים שלי, את האנשים שאני רואה כל בוקר בדרך לחנות. זה הבית שלי עכשיו".
אחרי רגע של שקט הוא מוסיף: “מה שאני הכי לומד פה זה פשוט להמשיך. גם כשקשה, גם כשקורה משהו. לקום, לנער את האבק ולהמשיך לעבוד. נראה לי שזה מה שנקרא ‘ישראליות’".
בסיום השיחה כשאנחנו מדברים על התוכניות לחג ועל התיירים הרבים שישטפו את העיר, ג׳ייק מחייך. כשהוא מסתכל על הדלת הפתוחה של החנות הוא אומר: "אני מקווה שבקרוב העיר תתמלא שוב בתנועה. שיהיו אנשים ברחובות, קצת חיים, זה כל מה שאני צריך".
איזה בחור מיוחד! כתבה מעניינת על אדם מעניין