בכ"ו–כ"ז באלול ה'תשל"ב, 5–6 בספטמבר 1972, הפכה אולימפיאדת מינכן מזירת ספורט לאירוע מדמם. מחבלים מארגון "ספטמבר השחור" פרצו לכפר האולימפי והשתלטו על אזור המשלחת הישראלית. במהלך האירוע נרצחו 11 ישראלים – ספורטאים, מאמנים ושופטים. הטבח התרחש מול המצלמות ומאז נחרט כאחד מפיגועי הטרור הידועים והמתוקשרים בהיסטוריה.
רגע היסטורי-עכשווי.
הרקע לטבח
בשנת 1972 תקפו טרוריסטים יעדים ישראלים. במאי חטף הארגון מטוס של "סבנה", ששוחרר בפעולה נועזת של סיירת מטכ"ל. אחרי גירושם מירדן ב־1970 התמקמו ארגוני הטרור בדרום לבנון ותקפו משם את ישראל. אמצעי הביטחון בעולם היו מינימליים, והאיום טרם הובן במלואו.
אולימפיאדת מינכן 1972 נועדה להציג את פניה החדשות של גרמניה, 36 שנה אחרי ברלין הנאצית. המארגנים ביקשו אווירה קלילה וכינו את המשחקים "האולימפיאדה השמחה". כדי לא לעורר זיכרונות עבר הם נמנעו מהצגת חיילים ושוטרים חמושים. בפועל האבטחה הייתה דלילה: שוטרים בלבוש אזרחי, מודיעין שלא זכה להתייחסות, וגדר פשוטה סביב הכפר. גם ישראל לא העניקה אבטחה משמעותית למשלחת, למרות התרעות.
ליקויי הביטחון הוזנחו אף שהועלו שוב ושוב בפני הרשויות. פסיכולוג גרמני אף חיבר תסריט כמעט זהה למה שקרה, אך נדחה כ"בלתי סביר".
המשלחת הישראלית
המשלחת הישראלית מנתה 30 איש: 15 ספורטאים, חמישה מאמנים, שני שופטים ואנשי צוות נוספים. עיקר הכוח התחרה בענפי ההיאבקות והרמת המשקולות – שם נפלו שמונה מהנרצחים. רובם גרו בבניין ברחוב קונולי 31, סמוך לגדר קלה לפריצה. שתי ספורטאיות שהו בבניין אחר, והשייטים בעיר קיל.
השתלטות המחבלים
ב־5 בספטמבר, סמוך לשעה 04:10, דילגו שמונת המחבלים על הגדר ונכנסו לבניין. הם התחפשו לספורטאים ונשאו כלי נשק בתיקים. מאמן ההיאבקות משה ויינברג ניסה להתנגד ונורה. השופט יוסף גוטפרוינד ניסה לחסום את דלת דירה 1 וצעק לחבריו לברוח. חלק הצליחו להימלט, אחרים נלכדו.
ויינברג, פצוע, הוליך את המחבלים לדירה 3, שם גרו מתאבקים ומרימי משקולות. גם כאן ניסה להתנגד ונרצח. גופתו הושלכה אל מחוץ לבניין והתמונה שודרה לעולם. חלק מהספורטאים הצליחו להימלט מהחלון, אך רובם הפכו בני ערובה. מרים המשקולות יוסף רומנו ניסה להיאבק, נדקר ונרצח לעיני חבריו. תשעה ישראלים נותרו בשבי במשך כ־17 שעות.
המו"מ עם המחבלים
בני הערובה הוחזקו בחדר אחד, כבולים בידיהם וברגליהם. גופתו של רומנו הושארה לפניהם. אלמנות רומנו ושפיצר סיפרו שנים אחר כך: "הספורטאים הוכו ועונו לנגד עיני חבריהם בטרם נרצחו".
האירוע שודר לעולם כולו. משטרת מינכן, שלא הייתה ערוכה לטרור, ניהלה את המשא ומתן. המחבלים דרשו לשחרר מאות אסירים בישראל ועוד שניים שנכלאו בגרמניה. גרמניה נכנעה ושחררה את השניים, אך גולדה מאיר סירבה לכל משא ומתן.
האולטימטומים נדחו, ניסיונות החילוץ כשלו לאחר שנצפו בשידור חי, והמשחקים נמשכו שעות רבות עד שהופסקו אחר הצהריים. לפי מסמכים גרמניים ולפי BBC, המטרה הייתה להוציא את האירוע מגבולות הכפר האולימפי, גם במחיר סיכון החטופים.
ניסיונות החילוץ וכישלונם
בערב הוסכם שהמחבלים והחטופים יוטסו לקהיר. בשעה 22:10 הועברו במסוקים לשדה התעופה פירסטנפלדברוק. התוכנית הגרמנית הייתה רשלנית: מספר המחבלים הוערך באופן שגוי, התיאום היה לקוי והצלפים לא צוידו בציוד מתאים. בעוד המחבלים יוצאים לדרך, התקשורת כבר דיווחה על "חילוץ מוצלח".
בפועל היו שמונה מחבלים, לא חמישה. הצלפים לא היו מיומנים, חסרי קשר וציוד, ובמהלך הירי פגעו זה בזה. הכוח שהוסווה במטוס – נטש, הנגמ"שים – נתקעו והגיעו באיחור, התאורה – קרסה. ראש המוסד צבי זמיר נכח אך לא הורשה להתערב. ישראל הציעה לשלוח את סיירת מטכ"ל שמספר חודשים קודם לכן פעלה בהצלחה במטוס "סבנה", אך ההצעה נדחתה. כל בני הערובה נרצחו. חמישה מחבלים חוסלו ושלושה נעצרו.
לאחר הטבח
הוועד האולימפי קיים טקס אזכרה לנרצחים, אך החליט להמשיך את המשחקים כעבור 24 שעות. ההחלטה עוררה ביקורת, אך רק מעט ספורטאים פרשו. דגלי המדינות הורדו לחצי התורן, מלבד דגלי מדינות ערב.
חברי המשלחת שבו לישראל עם ארונות הנרצחים שנקברו בטקסים ממלכתיים בארץ ובחו"ל.
גרמניה ומתכנני הטבח
שלושת המחבלים שנותרו בחיים נעצרו, אך שוחררו כעבור פחות מחודשיים לאחר חטיפת מטוס לופטהנזה. בסרט "יום אחד בספטמבר" נטען כי החטיפה תואמה עם השלטונות, כדי שגרמניה לא תיאלץ להחזיק את המחבלים בשטחה.
באוגוסט 2012 חשף "דר שפיגל" כי גרמניה ניהלה קשרים חשאיים עם בכירי אש"ף ו"ספטמבר השחור". לפי הפרסום, התקיימו פגישות והבנות למניעת פיגועים על אדמת גרמניה בתמורה לתמיכה מדינית ופוליטית באש"ף.
באפריל 2023 הודיעה גרמניה על הקמת ועדת חקירה מחודשת לטבח.
תגובת ישראל
ב־8 בספטמבר תקף חיל האוויר עשרה בסיסי מחבלים בסוריה ובלבנון. למחרת הופלו שלושה מטוסי סוחוי סוריים. ב־15 בספטמבר פשט כוח צה"ל על מחנה פליטים בדרום לבנון וגרם אבדות רבות.
בהמשך החליטה ממשלת ישראל על מבצע "זעם האל" – חיסול מתוכנן של בכירי "ספטמבר השחור". המוסד חיסל לפחות שמונה מהאחראים, בהם עלי חסן סלאמה ב־1979 ועאטף בסיסו ב־1992.
בשנת 2021 הגישו משפחות הנרצחים תביעת פיצויים נגד האו"ם על סך 110 מיליון אירו. בשנת 2022 נחתם הסכם עם ממשלת גרמניה, במסגרתו נקבע פיצוי כולל של 28 מיליון אירו למשפחות.
חללי טבח מינכן
- דוד ברגר – מרים משקולות, בן 28, רווק, קליבלנד.
- יוסף גוטפרוינד – שופט היאבקות, בן 40, נשוי ואב לשתי בנות, גבעת שאול.
- משה ויינברג – מאמן היאבקות, בן 33, נשוי ואב לתינוק, פתח תקווה.
- אליעזר חלפין – מתאבק, בן 24, רווק, קריית שאול.
- מארק סלבין – מתאבק, בן 18, רווק.
- זאב פרידמן – מרים משקולות, בן 28, רווק, חיפה.
- יוסף רומנו – מרים משקולות, בן 32, נשוי ואב לשלוש בנות, הרצליה.
- קהת שור – מאמן קליעה, בן 53, נשוי ואב לבת, קריית שאול.
- אנדריי שפיצר – מאמן סיף, בן 27, נשוי ואב לתינוקת.
- עמיצור שפירא – מאמן אתלטיקה, בן 40, נשוי ואב לארבעה ילדים.
- יעקב שפרינגר – שופט הרמת משקולות, בן 51, נשוי ואב לשני ילדים, בת ים-חולון.
ומה אנחנו יכולים ללמוד?
באופן שקשה להבין, מאז טבח ה־7 באוקטובר נשמעים קולות הקוראים להעביר את השליטה בעזה לידי יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. במקביל, גוברים קולות בעד הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון. כאילו לא למדנו דבר. לכן חשוב להזכיר לכולם את הקשר הישיר של אבו מאזן לטבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן.
מי אתה, אבו מאזן
מחמוד עבאס, המוכר כאבו מאזן, היה באותן שנים אחראי מרכזי על גיוס כספים עבור הפת"ח וזרועותיו, ובהן גם הארגון החשאי "ספטמבר השחור". הארגון קם אחרי גירוש הפת"ח מירדן ב־1970. לפי עדותו של מוחמד עודה (אבו דאוד), אחד ממוחי הטבח, אבו מאזן היה מהבכירים שסייעו בהכנת המבצע – בעיקר במימון. מקורות מערביים שונים טענו כי הכספים שגייס איפשרו ל"ספטמבר השחור" להוציא לפועל את החטיפה הרצחנית במינכן. אף שלא נטל חלק ישיר בביצוע, שמו נקשר שוב ושוב כאחראי להעברת הכספים שעמדו בבסיס התוכנית.
למרות הטענות, אבו מאזן מעולם לא נטל אחריות ולא התנצל. לאורך השנים הוא נמנע מהתייחסות ישירה, ולעיתים אף דחה פניות להתנצלות רשמית. ועדת החקירה ההיסטורית שהקימה גרמניה בוחנת גם את קשרי הפת"ח ו"ספטמבר השחור". גם אם אבו מאזן לא היה לוחם מן השורה, אלא מנהיג פוליטי־פיננסי, הוא סייע ליכולת המבצעית של הארגון שביצע את אחד הפיגועים הידועים בהיסטוריה. חשוב לזכור, בלי כסף ארגוני הטרור מתקשים לפעול.
מקורות וטענות חדשות
-
מאמר JNS – באוטוביוגרפיה של מוחמד עודה (אבו דאוד), מי שנחשב לאחד ממוחי הטבח, נטען כי אבו מאזן היה אחד משלושה בכירים בפת"ח שסייעו בתכנון החטיפה במינכן.
-
The Jerusalem Post – דיווחים מציינים שאבו מאזן סיפק מימון לפעולת "ספטמבר השחור" במינכן, אך מעולם לא מסר התנצלות רשמית על האירוע.
-
Ynet – ערב יום השנה ה־50 לטבח, אבו מאזן נשאל האם יתנצל. הוא דחה את הבקשה ובחר למקד את דבריו בביקורת על פעולות ישראל.
-
שורת הדין – הארגון פרסם מכתב וטענות המבוססים על עדויותיו של אבו דאוד, שבהן נטען כי אבו מאזן מימן את הטבח.
המסקנה המתבקשת
אחרי טבח ה־7 באוקטובר צריך להיות לנו ברור יותר מתמיד: אבו מאזן והרשות הפלסטינית זהים כמעט לחלוטין לחמאס. מי שהיה מעורב במימון טבח מינכן וממשיך עד היום לממן טרור, לא יכול להיות "הפתרון" לעזה גם אם הוא בן 89.
ציון 53 שנים לטבח האולימפי במינכן מחייב אותנו להבין זאת היטב.
