בימים האחרונים מקיימים גורמים באגף כוח האדם של צה"ל, בכירים במטכ"ל ובמשרד הביטחון, יחד עם מומחים לענייני חרדים, דיונים קדחתניים עם היועצת המשפטית לממשלה לקראת הניסיון הבא לגייס חרדים לצה"ל. כזכור, מאז פסיקת בג"ץ בתחילת השנה, וכישלון הממשלה בחקיקת חוק להסדרת מעמד בני הישיבות, אין הצדקה חוקית לאי-גיוס של חרדים. צה"ל הציב לו יעד של כ-5 אלף מגויסים חרדים עד סוף השנה, ובמחזור הגיוס הקודם שלח כשלושת אלפים צווי גיוס, שהוכוונו בעיקר לאוכלוסייה עם פוטנציאל גיוס גבוה יותר (חרדים שעובדים חלקית, או הביעו נכונות חלקית לגיוס בעבר); אך כזכור, ללשכות הגיוס הגיעו בסופו של דבר רק כ-250 צעירים, שנשלחו לתפקידים תומכי לחימה, לגדוד נצח יהודה, וכן לפלוגות החרדיות בצנחנים ובגבעתי.
כעת, שוקלים הצדדים האם צה"ל מסוגל לעמוד ביעדיו לגיוס חרדים, ומהי הדרך הנכונה לעשות זאת. מבחינת הרמטכ"ל, יש לשלוח בפעם הבאה כ-5 אלף צווי גיוס ללא הבחנה בין אוכלוסיות חרדיות, כולל בני ישיבות רגילים לחלוטין. שר הביטחון לעומת זאת, חושש שהדבר ייתפס בעיני החרדים כ'שבירת כלים' ויוביל לתגובה ריאקציונרית קשה שתבוא לידי ביטוי בגיוס קטן אף יותר, והפגנות נרחבות. לכן, גלנט מעדיף לבצע תחקור רחב יותר של הסיבות לכישלון במחזור הגיוס הקודם, במטרה להביא לשיפור משמעותי במחזור הנוכחי, עם מאפייני אוכלוסייה דומה.
אין ספק ששאלת גיוס בני הישיבות היא אחת החשובות והרגישות שנמצאות על סדר היום, וכזו שחייבת להגיע אל פתרון סדור כלשהו – גם אם הצדדים השונים לא יקבלו את מלוא מבוקשם. השיקולים מערבים שאלות חברתיות, דתיות, כלכליות וביטחוניות, ונוגעות במידה רבה במהותה של המדינה וכן בעתידה. צריך לקוות שההחלטות שיתקבלו יובילו, גם אם בקצב איטי, אל עבר הפתרון המוצלח ביותר לעתיד ישראל.
