היופי שבאירועים היסטוריים מכוננים הוא שבשעת התרחשותם, כמעט איש אינו מודע לעוצמתם או להבנתם כנקודת מפנה. רק כעבור שנים מתבררת מלוא השפעתם, ולעיתים השפעה זו חורצת גורלות לדורות. כך היה עם הצהרת בלפור – מסמך קצרצר בן 67 מילים בלבד, שנמסר ב־2 בנובמבר 1917 במכתב רשמי לשר הלורד רוטשילד מטעם שר החוץ הבריטי, ארתור ג’יימס בלפור. בזמנו נראה המסמך לרבים כהצהרה דיפלומטית שולית, אך לימים התברר כציון דרך היסטורי – התחייבות מדינית פומבית ראשונה של מעצמה בינלאומית להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
כך גם עם שיגור הלוויין הסובייטי "ספוטניק 1" ב־1957: באותו לילה, רוב העולם ראה בו הישג מדעי מרשים של ברית המועצות – מתכת עגולה בקוטר 58 ס"מ המשדרת אותות רדיו. אלא שבמהרה הבינו בארצות הברית ובמערב כי מדובר בנקודת מפנה אסטרטגית: פתיחת מירוץ החלל, שהיה לא רק תחרות טכנולוגית אלא גם מוקד למאבק יוקרה עולמי. המירוץ הזה חולל מהפכה מדעית, קידם פריצות דרך בתחומי התקשורת, הניווט, המחשוב והרפואה, ושינה את מאזן הכוחות במלחמה הקרה.
מעטים הם הזוכים ליזום במו ידיהם מהלכים כאלה – מהלכים שיכתבו פרק דרמטי בהיסטוריה ויעצבו את עתידה של מדינת ישראל לטובה. כזה היה האירוע שהתרחש ביום רביעי, כ' באב תשפ"ה (14 באוגוסט 2025), עם הכרזתו של שר האוצר והשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ', על מתן היתר לבנייה בשטח E1. ההכרזה הזו יוצרת רצף טריטוריאלי וחיבור גיאוגרפי רציף מתל אביב לים המלח, דרך ירושלים ומעלה אדומים, לרוחב כל כביש 1.
סמוטריץ' ומהפכת ההתיישבות
זהו שיאו של מהלך מתוכנן בקפידה ואינטנסיבי שמוביל סמוטריץ' מאז כניסתו למשרד הביטחון. הוא כונן את מנהלת ההתיישבות – שהחליפה בפועל את המנהל האזרחי הצבאי – ובזמן קצר הצליח לקצר באופן דרמטי את הליכי האישור והבנייה ביו"ש. באומץ ובתבונה, הוא הגביר משמעותית את פעולות הפיקוח והאכיפה כנגד ניסיונות ההשתלטות השיטתיים של הרשות הפלסטינית על שטחי C – חלק מתכנית "שורשים" של סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר, שמטרתה להקים מדינה פלסטינית דה־פקטו ולחנוק את היישובים ודרכי הגישה אליהם ובמסגרתה הרש"פ בנתה והשתלטה באופן לא חוקי (המנוגד להסכמי אוסלו) על עשרות אלפי דונמים ובנתה בצורה פראית על גדרות היישובים וצירי התנועה ביו"ש.
ביהודה ושומרון, מרבית השטחים הפתוחים מסופחים ומסתפחים בימים אלה, הלכה למעשה לתחומי מדינת ישראל. רישומי המקרקעין עוברים ייעול אינטנסיבי, והיתרי בנייה ניתנים בהיקפים ובאזורים שלא נראו מזה עשרות שנים. חוק ההתנתקות בוטל ביחס לצפון השומרון, וכבר הוכרז על שיבה לשא-נור – יישוב שנעזב יחד עם היציאה מעזה ב־2005. השר לא נמנע לבצע פעולות אכיפה, גם באזורים שנחשבו זה לא מכבר באחריות מלאה של הרש"פ, ומכתיב מדיניות אקטיבית רחבה ועמוקה. משנה מציאות ויוצר תבנית נחוצה לקיומה של מדינת ישראל בשטח.
השקעה מסיבית ניכרת בכבישי יו"ש – עורקי תחבורה שהוזנחו במשך עשורים. ציר 60, המחבר בין באר שבע לעפולה, מוכפל ומורחב, ומשלים את מערך הצירים הארציים לצד כביש 90 בבקעת הירדן, כביש 1 וכביש 6. במקביל, מושקעים משאבים בצירי רוחב המקשרים בין יישובים: הבנייה ב־E1 היא דוגמה מובהקת לכך, וכך גם התוכנית לשטח המכונה E2 – בין גוש בית לחם לגוש חברון – שבנייתו תיצור רצף טריטוריאלי מבית שמש ועד מצפה שלם וים המלח, כשגוש עציון במרכז.
הרחבת ההתיישבות וצעדי ריבונות
קצרה היריעה מלפרט את שלל המהלכים: הכרזה על יישובים חדשים, הכרה ב"התיישבות הצעירה", הכללת אדמות סקר בקו הכחול של יישובים (המאפשר בנייה והתרחבות), אישור אזורי תעשייה ומפעלים, פעולות ענישה כלפי הרשות הפלסטינית הממשיכה לממן משפחות מחבלים, השבת אדמות מדינה שנתפסו בידי פולשים וסילוקם, והכרזה על אדמות מדינה באזורים אסטרטגיים בעלי חשיבות ביטחונית עליונה – כמו בקעת הירדן וגב ההר.
יהודה ושומרון חדלה להיות "הבן החורג" של מדינת ישראל ומתחברת בפועל למדינה הריבונית. צעדים אלה הם מעשי ריבונות לכל דבר, הזקוקים רק להכרזה משפטית רשמית מצד הממשלה והעומד בראשה. השר סמוטריץ', בן חדור תחושת שליחות ואידיאולוגיה עמוקה, פועל ללא לאות ובמסירות עילאית בתפיסה ציונית אקטיבית "בנגוריוניסטית" – כמעט לבדו בשער, כבלם, שוער וחלוץ בעת ובעונה אחת – מול התקפה מדינית רבת־חזית והרת גורל, שבה אומות העולם מקדמות באינטנסיביות "הכרה במדינה הפלסטינית". הוא איש חזון אידיאולוגי ומעשי, המשלב תודעת שליחות עם כישורי ביצוע, ומבין כי הגשמת המעשה הציוני בימינו מחייבת לא רק רעיון תיאורטי, אלא גם בניית תשתית, חיבורי תחבורה, ורצף התיישבותי שיבטיחו את ביטחונה וקיומה של המדינה.
גולת הכותרת – ההכרזה על תחילת הבנייה ב־E1 – מסכמת למעשה חזון ומעש המעניקים לערים וליישובים ביהודה ושומרון יכולת קיום יציבה, התפתחות ממשית וחיבור אורגני למרכזי האוכלוסייה בישראל, ובמקביל מונעת בפועל את הסכנה הקיומית שבהקמת מדינה פלסטינית רציפה. מדינה כזו תהיה, כפי שמלמדים כל הניסיון וההיסטוריה ובעיקר זו שקרובה אלינו בצורה מחרידה ואף מעוררת פלצות – אירועי ה־7 באוקטובר – מדינת טרור בלב הארץ, עם איום ברור ומיידי על תל אביב והשרון, ירושלים ועפולה.
הסכנה הפלסטינית והמשמעות האסטרטגית
הדבר איננו תרחיש מופרך. די להאזין להצהרותיהם של נציגי הרשות הפלסטינית, גם ה"מתונים" שבהם – המצדיקים את מעשי הטבח של 7 באוקטובר ומציגים אותם כחלק מהאתוס הלאומי שלהם. התעלמות מכך כמוה כעצימת עיניים מול התפרצות געשית המאיימת לבלוע את כל הסביבה. עתידה וביטחונה של מדינת ישראל לא יכול להוות כר לניסויים מסוכנים שהובילו אותנו למציאות האתגרית היום.
נוכח מציאות זו, ההכרזה על חיבור ירושלים למעלה אדומים דרך E1, בצד שלל הצעדים האסטרטגיים המבוצעים בימים אלה ושרק ראשי הפרקים שלהם נמנו לעיל, היא מהלך מכונן שישפיע לטובה על עתידה וביטחונה של מדינת ישראל. כשם שמהלכים שנראו שוליים בעבר התבררו לימים כמשני מציאות – כך גם כאן: מדובר באבן דרך שתעצב את מפת הגבולות, הביטחון וההתיישבות לדורות הבאים.
"וְאַתָּה אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם־יְהוָה וְאַל־תֵּחַת יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק… וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד" (ירמיהו ל, י).
מיכאל שפרבר, פורום יו"ש. עו"ד, פובליציסט ופאנליסט בערוץ 14.
