השר אופיר סופר החליט השבוע להצטרף לצעדה הקוראת לגיוס חרדים ויחד עם ההורים השכולים – חגי לובר ששכל את בנו יהונתן הי"ד וללי דרעי ששכלה את בנה סעדיה הי"ד – הביעו "זעקה לאומית להעמיד את ביטחון ישראל בראש סדר העדיפויות ולדרוש מנבחרי הציבור לדאוג לכך שכולם ישרתו, כדי שצה"ל יהיה צבא גדול וחזק המוכן להתמודד בהצלחה עם האתגרים של מדינת ישראל בכל החזיתות".
זעקתם בהחלט ראויה להישמע ולמרות ששמעתי קריאות הרבה יותר לוחמניות מאלה, את יו"ר יהדות התורה ח"כ משה גפני זה הצליח להרגיז ובאירוע שבו השתתף באותו היום אמר, "יש את המזרחיסטים שהם שותפים איתנו ויש שם שר, אופיר סופר, שהשתתף היום בצעדה נגד לומדי התורה. הוא שר בזכותנו. כפוי טובה. אנחנו העלינו את השלטון הזה, העלנו אותם לתפקידי שרים והם פועלים נגדנו וזה נורא ואיום".
יש לי כל כך הרבה מה לומר לח"כ גפני שמעז לכנות "כפוי טובה" אדם שכקצין צה"ל חילץ פצועים מקבר יוסף בזמן מהומות מנהרת הכותל בשנת 1996 ואף נפצע באורח קשה. אדם שבנו, קצין בצנחנים, נפצע במלחמה הנוכחית בעזה, שב לשדה הקרב ונפצע בשנית.
"כיאה למדור דעות שמבקש לספק נקודת מבט חיובית, אני מזמין אותו לקרוא מעט על גיבורים שמצאו את מותם בקרב, לא לפני שחיו חיים מלאי תורה"
אבל אני אתאפק. וכיאה למדור דעות שמבקש לספק נקודת מבט חיובית, אני מזמין אותו לקרוא מעט על גיבורים שמצאו את מותם בקרב, לא לפני שחיו חיים מלאי תורה. השבוע קראתי את ספרו החדש של הרב חיים נבון "מעשה בצדיק ואלונקה – סיפור חייהם של חללי ישיבות ההסדר בשנה הראשונה של מלחמת שמיני עצרת", בהוצאת ידיעות ספרים. הנה מקבץ קטן על מסירותם של הנופלים לתורה.
לוחמים של תורה
"אני רוצה להיות אברך. חשוב לי מאוד שנבנה בית מתוך תורה", אמר סעדיה דרעי לאשתו הטרייה ואכן הוא הקפיד ללמוד תורה בישיבת יפו באדיקות רבה עד שהיה צריך להפציר בו לקבל מלגת אברך. "אני רוצה ללמוד תורה לשמה", ענה תמיד כשביקשו לתגמל אותו על לימוד התורה.
כדי להתפרנס, דרעי חילק בלילות עיתונים וביום ליווה הסעות לילדים. הוא הקפיד להפריש מעשר כספים אפילו ממענקי המילואים שלו. ובמלחמה הוא עשה הרבה ימי מילואים. בין חבריו, למרות שהיה מהצעירים, הוא כונה "רבנו", מכיוון שבכל רגע פנוי היה לומד תורה. בכל נושא הלכתי ותורני חבריו הקפידו להתייעץ איתו. הוא נפל בקרב במרכז רצועת עזה והותיר אחריו אישה ושני ילדים.
כששאלו את בנו של הרב נערן אשחר, בארי, מה הוא הכי אהב לעשות עם אבא ענה הבן "שבמקום ללכת הביתה מהגן כמו כולם הוא לוקח אותי לישיבה ואנחנו לומדים יחד". פעם הציע הרב אשחר (שגם תרם כליה ארבעה חודשים לפני המלחמה ובכל זאת התעקש להתגייס למילואים) לחבר מהפלוגה ללמוד יחד. כשזה נענה הוא מיד רכש עבורו סט של חמישה חומשי תורה ובכל שבוע הם הקפידו ללמוד יחד עד שהרב נערן נפל בפעילות מבצעית בגבול הצפון הותיר אחריו אישה ושני ילדים.
ויש את אליהו צימבליסט שהתמודד עם דיסלקציה ומגיל צעיר התקשה בקריאה ובכתיבה. למרות זאת, הוא הקפיד ללמוד דף יומי והמשיך לעשות זאת גם בשירותו הצבאי ואפילו בזמן המלחמה בעזה. עד יום נפילתו בקרב בדרום רצועת עזה הספיק לסיים חצי מהש"ס.
במקום לנזוף – פשוט להקשיב לסיפורים
והסיפורים עוד רבים, יפים, מרטיטי לב ומעוררי השראה. אני מאמין שנזיפות, מריבות ותוכחות לא יעזרו להפיס את דעתו ולרכך את לבו הכועס של גפני על סופר ומשתתפי הצעדה. אך אולי הכרת סיפוריהם של קדושי ישראל שמסרו את נפשם למען העם, הארץ ולימוד התורה, יצליחו להעביר את המסר שהקריאה לאחינו החרדים להתגייס היא לא נגד התורה, אלא דווקא בעדה.
משה ויסטוך הוא עורך מדור הדעות באתר ולוחם מילואים שחיבר את הספר 'חברות ברזל' בהוצאת סלע מאיר
