ראשית, נפתח בצורה שבה לא נלחמים בטרור.
ביטחון אמיתי לא נמדד בשקט זמני, אלא בנטרול האיום באופן מוחלט. ביהודה ושומרון השקט הוא אשליה מסוכנת בעוד כמעט מדי יום אנו עדים לניסיונות פיגוע, להברחות נשק דרך הגבול הירדני, וכעת כניסת מחבלים משוחררים מהעסקה האחרונה, שחוזרים לשטח חדורי מטרה ומסוכנים יותר. מי שסבור שהמלחמה הסתיימה טועה – האיום לא פחת, אלא התגבר, והוא נמצא כאן, במרכז הארץ.
על פניו, נראה כי ישראל נכנסה לשלב רגוע יותר אך מדובר ברגיעה מדומה. ביהודה ושומרון המציאות שונה לחלוטין – ההתבססות של תשתיות הטרור ורוחות הטרור הבוערות במרחב מעידים שכאן האיום עומד רגע לפני התפרצות, אך המדינה בניהול הלחימה כעת אינה מפנימה את חומרת האיום ולא פועלת כפי שנדרש, רגע לפני שיהיה מאוחר.
יש להציב אולטימטום ברור
עסקת החטופים האחרונה רק המחישה את הבעיה. חמאס ממשיך להשתמש בחטופים כקלף מיקוח, מתוך ידיעה שישראל תיכנע שוב ושוב, כשנראה שלא יהיה לדבר סוף לעולם. המודל הזה מוכיח את עצמו עבורם – בכל פעם הם משמרים את כוחם, משחררים אסירים, וממשיכים לבסס את מעמדם. הם מחזקים את אחיזתם ברצועת עזה, מכתיבים את סדר היום לערביי יהודה ושומרון, וממשיכים לנהל את המאבק נגד ישראל גם מתוך מחנות הפליטים.
מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיגרר שוב לאותה שיטה. יש להציב אולטימטום ברור – חזרת כל החטופים באופן מיידי, או פתיחת מערכה צבאית שתשים סוף לאיום. הגיע הזמן לפעול בצורה נחושה ולהכריע את חמאס במקום לשמר את שלטונו.
ניתן להנחית מכה מוחצת על מחנות הטרור
הפיגוע באוטובוסים בבת ים היה תמרור אזהרה בוהק – רגע לפני שנקלענו לטרגדיה גדולה ובנס נמנעה. העובדה שמחבלים מתכננים מתקפות בלב המדינה, מבלי להירתע, צריכה להדליק נורה אדומה. חמאס הוא המוח, המבצעים הם המחבלים ביו"ש, ויחד הם מהווים סכנה חמורה למרכז המדינה. אין דבר שיעצור אותם מלהגיע למרכז ת"א, ירושלים, הרצליה או רעננה ולבצע פיגועי תופת נוספים.
האמת היא שניתן בהחלט להנחית מכה מוחצת על מחנות הטרור. התגובה לכך חייבת להיות חד משמעית – לא עוד פעולות כירורגיות, לא עוד "מבצעים ממוקדים" ולא אמירות ש"נדע להתמודד". יש להכות בלב מחנות הפליטים ולמחוק אותם כליל. אותם מקומות שהפכו לקרקע פורייה עבור קיני הטרור לצמוח בהם אינם יכולים להמשיך להתקיים כפי שהם – יש לנקות את השטח עד היסוד, לסלק את האוכלוסייה ולמנוע את הצמיחה המחודשת של דור המחבלים הבא.
יש לסגור את צינור כלכלת הטרור
לצד זה, חשוב להבין כי המלחמה איננה צבאית בלבד ויש לסגור את צינור כלכלת הטרור. כסף הוא הדלק שמניע את הטרור. מימון ארגוני הטרור מגיע ממדינות זרות, מגורמים אנטי-ישראליים ומתשלומי הרשות הפלסטינית למחבלים ולמשפחותיהם. כדי לנצח, חייבים לפעול גם במישור הכלכלי – לייבש את מקורות המימון, להטיל סנקציות על המשפחות התומכות במחבלים, ולהבהיר שאין פרס לטרור.
שר הביטחון ישראל כ"ץ קיבל החלטה נכונה כשהורה על תפיסת רכוש ומזומן רב מהמחבלים ומשפחותיהם, על עצירת כספי הסילוקין לרש"פ וניתוב הכסף לפיצוי נפגעי טרור. אך זהו רק צעד ראשון נכון – על ישראל לאמץ מדיניות תקיפה שתשמיד את התשתית הכלכלית של ארגוני הטרור, תייבש את מימון המחבלים וסביבתם לצד הפעילות המבצעית בשטח.
מדינת ישראל ניצבת כעת בצומת דרכים. ההנהגה הביטחונית והמדינית נדרשת לקבל החלטות אמיצות ולקדם שינוי גישה כולל. החרבת מחנות הפליטים, פגיעה אנושה במקורות המימון של הטרור, ושינוי גישה בצמרת הצבא שתתעדף התקפה ולא הגנה, שתקדם מפקדים דוהרים ואמיצים – כל אלו נדרשים בדחיפות. הגיע הזמן להפנים: אין מקום עוד לפשרות. זוהי שעת המבחן של ההנהגה ואני מאמין שביכולתה לעמוד בו. ביטחון המדינה ותושביה יובטח רק אם לא ניתן לאויב להוביל אותנו אלא נכתיב את המציאות באזור בעצמנו.
הכותב הוא ראש המועצה המקומית בית אל.
