לאורך שירותי בשריון, כמ"פ בקבע ובמג"ד במילואים, חזיתי בצער בתהליך סגירת חטיבות השריון וצמצום מספר הטנקים בטענה שכך נוכל לעמוד במשימה הקדושה של ההגנה על ביטחון המדינה. המלחמה האחרונה, כמו גם המלחמה המתמשכת בין רוסיה לאוקראינה, הוכיחו שמדובר בטעות קשה. ההחלטה למנות לתפקיד הרמטכ"ל את אייל זמיר, אדם שצמח וגדל בחיל השריון, לראשונה מזה 53 שנה, היא הצעד הראשון להשיב את הצבא ליסודות ומתוך כך גם לשינוי בבניין הכוח שיביא להכרעה ברורה במלחמה.
מי שגדל כשריונר מאמין בטנק ומאמין ביכולות חיל השריון
"המונח 'ארץ של טנקים', במובן המוגבל, לא קיים. ישנן ארצות שטנקים פועלים בהן טוב יותר מאחרות, אבל טנקים פועלים ויכולים לפעול בכל מקום", כך קבע אחד מגדולי המצביאים בעת החדשה הגנרל האמריקאי ג'ורג' פאטון אשר פיקד על כוחות שריון רבים במלחמת העולם השנייה. בדבריו הוא התייחס למי שניסו לערער על התרומה הקריטית של הטנקים בשדה הקרב.
לצערי, רבים מידי מאלה שהופקדו על בניין הכוח של צה"ל בשנים האחרונות הסתנוורו מהסכמי אוסלו והסכמי השלום עם מצרים וירדן, ומתוך כך החליטו לצמצם למינימום את כוחות השריון הישראלי. חלק אחר התאהב בתדמית של מי שמצמצם את הוצאות הבטחון, ויש מי שהטכנולוגיה החדשה של מצלמות והתקנים אוטומטיים קסמו לו יותר. כך או כך מאז אמצע שנות ה-90 וברוח הסיסמא "צבא קטן וחכם" צה"ל בחר במודע לצמצם את כוח השריון שברשותו בצורה דרסטית.
מי שגדל כשריונר מאמין בטנק ומאמין ביכולות חיל השריון להכריע במלחמות. הסיסמא המפורסמת שלנו "האדם שבטנק ינצח", נטועה כמצפן בכל מי שחבש אי פעם כומתה שחורה. אי אפשר שלא להיזכר בעמידה האמיצה של האלוף רומן גופמן, אז מח"ט 7, מול הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט בכנס קצינים בכירים באומרו, "הרמטכ"ל, רציתי ראשית להגיד לך שאנו מוכנים להילחם. יש בעיה אחת. אתם לא מפעילים אותנו. לאורך זמן יש כאן דפוס מאוד בעייתי שמתפתח ובעיקרו להימנע מהפעלת כוחות היבשה. ועדיין, במציאות הנוכחית, יש לנו הרבה מה להציע – ברצועת עזה, בלבנון ובסוריה, בכל מקום שיידרש". לצערנו דבריו זכו לשתיקה או תגובה מנפנפת לפיה לא ניתן לצאת למלחמה על כל רקטה.
ללא כוח שריון גדול קשה מאוד להכריע מלחמות
בשנת 1991, בזמן ששימשתי כמ"פ בחטיבה 211, המח"ט היה שי אביטל שלפני כן פיקד על סיירת מטכ"ל. מפקד האוגדה היה האלוף עוזי דיין שגם הוא פיקד על סיירת מטכ"ל. שניהם הבינו את החשיבות הרבה שיש לכוח שריון ובצורך הגדול להשתמש בו ולהפעיל אותו. אולם זמן קצר לאחר מכן החליטו לסגור את חטיבת השריון שלי כמו גם את חטיבה 500 שהוסבה לחטיבת חי"ר. מי ששימש כמ"פ באותה חטיבה היה לא אחר מאייל זמיר.
קצינים רבים באותה תקופה יישרו קו עם המטרה שחזרה על עצמה – "צבא קטן וחכם". אותו צבא קטן וחכם אכן יודע להוציא אל הפועל מבצע ביפרים מהולל, יודע לחלץ חטופים מדירות מסתור בלב עזה או להילחם במנהרה תת קרקעית. אך ללא כוח יבשתי מתמרן חזק, ובמיוחד כוח שריון גדול, קשה מאוד להכריע מלחמות, לא את המלחמה הנוכחית ולא את המלחמות שעלולות להתרגש עלינו בעתיד.
ההספדים לחיל השריון היו מוקדמים מדי
על כן, משימתו המרכזית של הרמטכ"ל הנבחר זמיר הינה לבנות מחדש את אמון העם והלוחמים בצבא היחיד שלנו, צבא הגנה לישראל, במיוחד בצבא היבשה ובפרט בחיל השריון שבו גדל. לדעתי ההחלטה למנות לתפקיד החייל מספר 1 טנקיסט היא אמיצה ומשדרת מסר ברור ואחר לאותם אלה שהספידו את הצורך בטנקים ובאנשים שמפוקדים ומפקדים עליהם.
המלחמה הנוכחית לימדה אותנו שההספדים לחיל השריון היו מוקדמים מדי. כעת זה הזמן לחזור ליסודות של צבא מנצח, לא לפחד מבוץ בנעליים או בשרשראות הטנק, לא להימנע מהגריז והטיפול המסור בזחלים ובכך להשיב לצה"ל את עוצמתו ואת היכולת שלו להטיל מורא על אויבנו. אני מאמין שהבחירה בזמיר נכונה ותוביל, שוב, לכך ש"האדם שבטנק ינצח".
הכותב הוא מנכ"ל 'אנו – מוזיאון העם היהודי', סא"ל במיל' ומג"ד שריון לשעבר
כתבה מדוייקת, מי שסגרו חטיבות שיריון שותפים לכשלון של השבעה באוק