תקווה מחודשת לשיתוף פעולה היסטורי: חרדים וציונות

הביקורת החרדית כלפי אופייה החילוני של הממלכתיות והציונות, שמובילה גם כיום ציבור רחב להימנע מגיוס לצבא, מובנת, לגיטימית ובטח לא נולדה היום.

עם זאת, חשוב שמנהיגי הציבור החרדי ישימו לב בבהירות ובזהירות שלא להחמיץ את המועד. כי כשמדובר בהצלת נפשות צריך לעתים לראות את הנולד ולא להיזכר רק כשמאוחר מדי. דוגמה להחמצה דרמטית שכזו גלומה בסיפורה של "מחלקת החרדים" שפעלה בשנות השלושים מטעם הקרן הקיימת לישראל.

עליות ומורדות

מאז שנוסדה התנועה הציונית בהנהגתו של הרצל, מערכת היחסים בינה ובין היהדות האורתודוכסית ידעה עליות ומורדות. בתחילה, יהודים חרדים רבים האמינו בתנועה וביקשו לקחת חלק בה. התנועה עצמה ביקשה לעיתים להתנתק מה"יהודי החרדי-גלותי" והתייחסה אליו ואל עקרונותיו בניכור.

בעקבות כך, וגם עקב התנגדות עקרונית ראשונית, היו יהודים חרדים שהתבדלו מהתנועה הציונית באופן נחרץ. 'המחלקה לתעמולה בקרב החרדים' שהוקמה בקק"ל במחצית הראשונה של המאה העשרים נכנסה בדיוק לחריץ העמוק הזה. ולמרות שאולי זה נשמע כך, היא לא הייתה רק גוף מינהלי זעיר שפעל במוסדות הלאומיים וניסה להשיג עוד תרומות ועוד כסף. מאחוריה עמד חזון גדול של שני חרדים-לאומיים, שראו את השואה המתקרבת, וניסו במאמצים רבים להעלות וליישב בארץ מיליוני חרדים על אדמות קק"ל.

למה התנגדו החרדים לקק"ל?

הם הבינו שחייבים איכשהו לעקור את ההתנגדות הספציפית שהייתה לחרדים – ואף לחרדים הלאומיים – במיוחד לקק"ל כמוסד מיישב. מדוע התנגדו החרדים לקק"ל? משום שיהודים חרדים ודתיים רבים נמנו על התורמים לקרן, שהייתה הזרוע הכלכלית והסמלית כל כך של התנועה הציונית. אך למגינת לבם שמעו התורמים לאחר מכן שקק"ל מיישבת על אדמותיה מתיישבים שאינם שומרים מצוות. מחללים שבת, אינם מפרישים תרומות ומעשרות, מעניקים חינוך חילוני ועוד – וכל זאת על אדמת הקודש, בכסף שתורמים לה בין היתר גם יהודים חרדים.

קק"ל מצידה רצתה גם היא להגיע אל כמה שיותר יהודים מרחבי העולם ולכן הסכימה לבקשת הסופר ר' בנימין וידידו "האדמו"ר החלוץ" ישעיהו שפירא, להקים את המחלקה הזו ולייצר בין היתר הסכמים שישכנעו את היהודים החרדים לוודא שכספיהם ינותבו אל מסלולים "כשרים" בלבד.  אבל משעה שביקשו השניים להוציא לאור עיתון, לוח דינים ומנהגים, פשקווילים, הסכמות רבניות ומאות מאמרים תורניים  – ולשלוח אותם אל כל הרבנים בעולם, כולל רבני צפון אפריקה, גם קק"ל כבר לא ממש הבינה לאן הם חותרים.

הקשיבו וכמעט השתכנעו אבל רק כמעט

אבל הרב שפירא ור' בנימין, צאצאי שושלות חסידיות, תלמידי הרב קוק – ידעו בדיוק לאן פניהם. כבר בשנת 1932 (עוד לפני עליית היטלר לשלטון!) כתבו בעיתונם "ההד" שעתידה לבוא שואה על היהדות באירופה, ועל זו החרדית בעיקר (והם הראשונים שהשתמשו במושג הזה ביחס למזימותיו של היטלר!). הם הבינו שאם ישתפו החרדים פעולה עם קק"ל תהיה להם אפשרות מעשית להתיישבות וכך יוכלו לעלות מיליוני יהודים חרדים ולהציל עצמם מכליה.

החרדים הקשיבו וכמעט השתכנעו אבל רק כמעט. ברגע האחרון החליטו רבים מהם, בראשם 500 מנהיגים של אגודת ישראל בפולין שכבר הסכימו לשיתוף הפעולה הזה, לחזור בהם ולהצהיר שקק"ל היא 'קו אדום' מבחינתם. אני מניחה שלרבים זה נשמע מוכר ואקטואלי. ההתפכחות וההודאה בטעות של אותם מנהיגי אגו"י, והקמת 'חפץ חיים' על אדמות קק"ל על ידי אגודת ישראל, הגיעה מאוחר מדי ורק בעת התרחשותה של ההשמדה הגדולה בשנת 1943.

הבכי של הרב שפירא

הרב ישעיהו שפירא נפטר שבועיים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ממחלה שתקפה אותו בשל שברון לב. הסופר שבתי דון-יחיא תיאר כיצד בימיו האחרונים של האדמו"ר, כשהיה עובד בשדות כפר פינס היה מתבודד מפעם לפעם ובוכה.

"על כנסת-ישראל הטבוחה בארצות השואה הוא בכה, על מילונים אחים חנוקים ושרופים, הזיל דמעותיו. לעיניו עברו מראות מן העבר בקרוב-רחוק. מאדמו"ר לאדמו"ר, מבית חסידים לבית חסידים, מעיר לעיירה, היה מכתת את רגליו ומתחנן לפניהם: יהודים רחימאים, חיסלו את עסקיכם, מכרו את בתיכם ורכושכם ועלו בכל הדרכים לארץ ישראל. עלו ללא חישובים מרובים, משום שחיי גלות אינם קרויים חיים […] הוא התחנן מלפניהם לעלות. השתמש בכל אמצעי השכנוע. ויהודים יקרים וקדושים לא שמעו את הרעמים המתקרבים אליהם. לא ראו את הבאות".

נלמד מהעבר?

האם אנחנו, בהווה, לומדים מהעבר? האם המנהיגות החרדית רואה את התהליכים הביטחוניים, החברתיים והמדיניים המתהווים, ומבינה את ההשלכות של התבדלות מוחלטת? הגיע הזמן להביט לאחור, ללמוד את לקחי העבר ולהפיק אותם בהסתכלות קדימה – לפני שיהיה מאוחר מדי.

ד"ר אילה שקלאר היא היסטוריונית העוסקת ביחסי דת ולאום בימי המעבר מישוב למדינה. שקלאר שותפה למיזמי תיעוד ושימור בנגב המערבי ומחברת הספר "ולו רק הד: מחלקת החרדים בקק"ל 1945-1926".