הם לא תמיד מוזכרים בטקסים, לרוב גם לא עומדים בקדמת הבמה והם בטח לא מקבלים קצבה. ובכל זאת, הכאב השקט שהם נושאים הוא אחד הכואבים והמטלטלים ביותר. הסבים והסבתות של הנופלים. הם אנשים שמרבית החברה אפילו לא שמה לב להתמודדות שלהם ובטח יודעת כיצד לכאוב אותם.
הכאב השקט והעמוק של הסבים והסבתות בישראל, אלו שאיבדו נכדים ונכדות ונשארו להתמודד עם השכול לבדם. הסיפור שלהם הוא תזכורת לכך שהשכול אינו מסתיים בתום השבעה, הוא ממשיך לפעום בלבבות רבים, לעיתים עד שהלב נכנע.
ובעוד טקסי יום הזיכרון, באופן טבעי, מכוונים אל ההורים השכולים, הילדים היתומים, האחים ובני ובנות הזוג – יש דור נוסף, מבוגר יותר ולעיתים שביר יותר, שנושא אובדן כפול: לא רק נכד או נכדה, אלא גם את הצער שבצפייה בילדיהם מתמודדים עם שכול בעצמם.
עוד באותו הנושא
- כוחותינו חיסלו במהלך השבת מספר מחבלים ברחבי רצועת עזה
- כוחותינו חיסלו מחבל שהשתתף בטבח ה-7 באוקטובר, מיירט שוגר לעבר מטרה חשודה בדרום לבנון | סיכום חדשות השבת
- צה"ל ושב"כ השמידו 4 מחסני אמל"ח של חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועה
- הלב שבור! ליאל, אחותו של סרן אליאב חיים צפלמוס שנפל אתמול בלבנון בתאונה מבצעית, ספדה לו בכאב: "מהרגע שהקצינים נכנסו בדלת אתמול יש לי חור ענק בלב שלא יתמלא שוב. היית הלב הפועם של הבית. תמיד היית המודל לחיקוי שלי. התחלתי בעקבותיך לשמור שבת. כמה שהייתי מוכנה לתת בשביל עוד שבת איתך. אכלתי כמוך, השקעתי בלימודים, אין לך מושג כמה רציתי להיות כמוך. תמיד היית שם לעזור לי"
אובדן של נכד
אובדן של נכד הוא לא רק שבר של אהבה הוא שבר של המשכיות, של עתיד שנקטע. אני שומע לא מעט סבים והסבתות שמרגישים שעליהם להיות החזקים, להחזיק את הבית, להיות שם בשביל כולם, "לא להכביד", לא לבכות מול הנכדים והילדים.
וכך, השכול שלהם הופך לשכול שקט, מוסתר, לפעמים בלתי נראה. בגיל שבו המעגלים החברתיים מצטמצמים והבדידות יכולה להיות מוחשית גם ביום רגיל, השכול הזה מהדהד וכואב ללא הרף.
מדובר בקבוצה שנמצאת מחוץ למעגל ההכרה הציבורית, כזו שלרוב אין לה קבוצות תמיכה ייעודיות בכל מקום, אין מי שיזמין אותם לדבר בטקסים או יכיר בהם כמי שאיבדו הכל. אבל בתוך השקט הזה, צוותי עמותת משפחה אחת פועלים לראות גם את הסבתות והסבים השכולים. לחבק את אלו שאיבדו את היקר מכל, להוות עבורם אוזן קשבת ולספק ליווי נפשי.

מחויבים להרחיב את המבט
כל זאת דרך שיחות, קבוצות תמיכה רגשית, ומפגשים ייחודיים בניסיון לתת מקום לאובדן שאף פעם לא קיבל מקום. זו אף לא רק טרגדיה פרטית – הוא מראה שדרכה אנחנו מבינים עד כמה הסבים והסבתות נושאים כאב שאינו נראה לעין.
"לתת מקום גם לדור הסבים והסבתות, בביקור, בחיבוק, בהנצחה וגם בהכרה"
אם אנחנו רוצים חברה חזקה באמת – כזו שמטפחת חוסן לאומי לצד חמלה אנושית ובסיסית, אנחנו כחברה וכקהילה מחויבים להרחיב את המבט, לתת מקום גם לדור הסבים והסבתות, בביקור, בחיבוק, בהנצחה וגם בהכרה. כי לפעמים, מילה אחת, חיבוק אחד, יכולים להיות כל ההבדל. סבים וסבתות יקרים, אנחנו פה גם בשבילכם.
משה סוויל הוא מנכ"ל עמותת משפחה אחת המטפלת במשפחות שכולות בישראל ומפעילה מגוון מיזמים לתמיכה גם למעגל השלישי, בניהם קבוצות תמיכה וליווי לסבים וסבתות בפריסה ארצית

