בתוך הפחד מהטילים, מהאזעקות ומהשלכות המצב, מול הרס ואזרחים שנפגעים – מתגלה שוב החוסן הבלתי ייאמן של העם שלנו.
לפני שנה בדיוק עמדתי בכיכר החטופים ונשאתי שם נאום. אמרתי אז את המשפט:
"אמא שנלחמת על בנה – תראה אותו שב". המילים כוונו עבור שלי שם טוב. שלי, שכל כך נלחמה שעומר בנה ישוב, זכתה בסופו של דבר שבנה יחזור.
ניסים קרו, ועודם קורים. ילדים חזרו ובעזרת ה' מחכים לשובם של כולם, וכוחות החיים חזקים מכל.
עוד באותו הנושא
- מהתחקיר הראשוני עולה כי יובל בן ה-4 שנעדר במשך כיממה צעד לכיוון שחשב שיוביל אותו בחזרה לביתו. במהלך הלילה הוא נרדם בשטח, ובבוקר בחר להישאר באזור מוצל. החלטה זו, לצד התנהלותו בשטח, היא שככל הנראה הצילה את חייו, כך מסר מפקד מחוז דרום
- נשיא המדינה שוחח עם נועם שמחי, שאיתר את הילד הנעדר: "עם ישראל הוכיח שוב את עוצמת הערבות ההדדית שלו"
- מפקד פיקוד המרכז בשיח עם ראשי ההתיישבות: “כוחות אוגדת איו”ש נערכים לצאת לפעילות סיכולים משמעותית ופועלים למעצר כל המחבלים המעורבים בפיגוע”
- אין התרגשות כזו: שוטר נותן ליובל בן ה-4 לשתות מים – רגעים ספורים לאחר שנמצא
לא לצפות מהצד
מה שחשוב לזכור בתקופה הזו, זה שאנחנו לא צופים מן הצד – אנחנו הכותבים של דפי ההיסטוריה.
תמיד ניסו וינסו לפגוע בנו, מכל כיוון וזה לא ישתנה. אבל הדרך שבה נבחר להגיב, להילחם ולהאמין, הדרך בה נעצב את גורלנו – היא הבחירה שלנו.
בתקופה הזו אנחנו חייבים לזכור שאנחנו בצד הנכון.
הלב נקרע ממחיר הדמים הכבד – אבל גם האבדות האלו הן למען העתיד של הילדים שלנו.
של החיים שלנו כאן. מדובר במלחמה על עצם קיומנו!
אני עצמי חוויתי אובדן כבד, יותר מפעם אחת. ועדיין, בימים הללו אני חשה גאווה עצומה.
גם כשהגוף מתעייף מהליכה באמצע הלילה עם הילד על הידיים למרחב המוגן, התקווה ממלאת את הנשמה.

לא נלחמים באזעקות
בימים כאלו, בהם לכולנו נמאס מעוד לילה של חוסר שינה, חשוב להקפיד על דיוק קטן, האזעקות אינן האויב. הטילים שגרומים להן – הם הרוע. הטילים והכטב"מים מאיימים עלינו ואז מגיע תפקידן החשוב של האזעקות. האזעקות מזכירות לנו שיש לי מדינה. שיש על מי לסמוך. שיש צבא שמגן עליי.
בעלי, יחד עם חיילי צה"ל מכל גווני הקשת הישראלית, נמצא כעת במשימת חייו – להגן על הארץ שלנו. ואיזו זכות זו – להיות חלק מהעם הנפלא הזה, ברגע הזה.
כולנו סוכני מוסד
היום כולנו מרגישים את עוצמת האחדות מול האויב. אבל אסור לנו לשכוח את זה גם בימים של שקט. האחדות היא הנשק הסודי שלנו, היא היכולת שלנו להשפיע ממש על ביטחון המדינה שלנו. היכולת לשמור על האחדות הופכת את כולנו לסוכני מוסד קטנים.
אחד השירים המוכרים מפרוץ המלחמה נכתב על ידי אסף פרי ונקרא: "גיבורי־על". זה לא רק שיר. זו אמת.אנחנו עם של גיבורי על. ראיתי ברשתות אנשים ששנים עבדו על ביתם, על רכושם, ואיבדו הכול ברגע אחד. בכל זאת, למרות כל הקושי הם כתבו בפשטות: "העיקר שאנחנו חיים". זהו העם שלי. זהו המורל שצריך בדרך לניצחון.

אנחנו נלחמים ומנצחים – ברוח, ובשטח. בעורף ובחזית.
עם ישראל ימשיך לכתוב בספרי ההיסטוריה המרשימים שלו והפעם גם אנחנו נהיה חלק מהם. נמשיך לחיות ולנצח, ניצחון הרוח!
