עם הופעתה של הבינה המלאכותית, תמיד נכנס לחדר גם פיל. השתתפתי במספר פורומים שעסקו בחינוך ובבינה מלאכותית. אין זה משנה אם מדובר בפורום של רבנים, אנשי חינוך או רכזי תקשוב – מתחת לפני השטח תמיד יימצאו אלה שיחפשו את חולשותיה: היא חסרת רגישות, נעדרת יצירתיות ואיננה אנושית דיה.
ברור שניתן להתמודד עם השאלות הללו, וברור גם שמה שאין לבינה המלאכותית היום, יהיה לה מחר – ואם לא מחר, אז מוחרתיים. אך מהו מקור הביקורת הזו? מנין נובע הפחד? השאלה המרכזית המניעה את החשש היא: "מה מותר האדם מן הבינה המלאכותית?" או בניסוח אחר: "אם יש אותה, למה צריך אותי?"
נוסיף את ה-AI למניין
דווקא באחת ההפסקות ביום עיון בנושא בינה מלאכותית מצאתי תשובה לשאלה הזו. כשהתכנסנו לתפילת מנחה, תשעה רבנים ואנשי חינוך, אך היה חסר אחד למניין. לפתע, מישהו הציע בהלצה: "אולי נוסיף את ה-AI למניין? הוא מכיר את התפילה, יודע את כל הפירושים, ואולי אפילו יוכל לומר אותה בקול מרטיט לבבות".
מובן היה לכולנו שלא ניתן לצרף בינה מלאכותית למניין. היא אינה חייבת במצוות ולעולם לא תהיה, גם אם תמשיך להתפתח. זה לא משום שחסר לה ידע ואף לא משום שאין לה יכולות מעשיות, אלא משום שחסר לה דבר אחר – עמוק יותר, משהו אנושי לחלוטין שלא יהיה לה לעולם, אפילו בתיאוריה.
המטרה הסמויה
מה ההבדל המהותי בין האדם לבינה המלאכותית? כדי להבין זאת, נזכרתי במשל נפלא שסיפר הרב יוסף דב סולוביצ'יק. תלמיד אחד ניגש אליו ואמר: "אני לומד תורה, אך איני זוכר דבר. מה הטעם להמשיך ללמוד?"
הרב השיב לו במשל: מלך ציווה על עבדיו לשאוב מים מן הבאר ולשפוך אותם אל השוקת הקרובה. עד מהרה הבחינו העבדים שהדליים מחוררים וכל המים נשפכים בדרך. משגילו שאין תועלת במעשיהם, חדלו לעבוד. כאשר המלך הגיע וראה אותם מיואשים, אמר: "המטרה שלי לא הייתה למלא את השוקת, אלא לנקות את הדליים".
המסר ברור: בלימוד תורה, המטרה אינה רק צבירת ידע, הארגון והניתוח שלו. הלימוד נועד לנקות את הדלי, כלומר את נפשו של הלומד. גם אם בינה מלאכותית תהיה חכמה ומתוחכמת יותר מכל גדולי הדור, היא לעולם לא "תתנקה" בלימוד התורה. אין בה לכלוך, אין לה יצרים, עייפות, כעסים או קשיים. ומכיוון שהיא עצמה אינה חווה תהליך פנימי, היא גם לא תוכל להפעיל את הכלי החינוכי העוצמתי ביותר: דוגמה אישית.
הבינה מלאכותית ככלי לימוד
העולם מתקדם והקידמה יכולה להביא בשורה ללומדי התורה. בינה מלאכותית כבר יכולה לאתר מקורות ולארגן, לנתח ולנסח מחדש את המורשת היהודית שלנו. ייתכן שנוכל לפתח כלים שיתמכו רוחנית, יעודדו אותנו ואפילו יסייעו ביצירת מסגרות חינוכיות.
אך לעולם נזדקק למנהיגים רוחניים אנושיים, כאלה שידגימו לנו אישית כיצד לימודי הקודש מנקים את הנשמה ומעצבים אותנו כבני אדם. כאשר נפנים במה באמת "מותר האדם מן הבינה המלאכותית", נוכל להגדיר במדויק במה היא יכולה לסייע לנו, ומה מוטל על כתפינו במשימה החינוכית האדירה שלנו: ליצור דור חדש – מוסרי, ערכי וטהור יותר.
הכותב הוא איש חינוך ורכז תקשוב באולפנת אוריה בחינוך ההתיישבותי
