איך חיילים מתמודדים עם כאב הנפילה של חבריהם במהלך המלחמה?

החיילים של היום לא רק נלחמים באויב – הם גם נלחמים בתחושת ריק עמוקה שנולדת כשחבר נופל. בין קרב לקרב, אין מקום לשכול – אבל הפצע לא נרפא. זה הזמן להכיר בכאב הזה, ולהעניק לו את המקום הראוי

לוחמים בלבנון | צילום: דובר צה"ל

המלחמה, עם כל מה שהיא מביאה איתה, לא רק פוגעת בחללים שנפלו, אלא גם משאירה חותם כבד על הלוחמים שנשארים מאחור. אחד הקשיים הגדולים ביותר שעמם מתמודדים חיילים הוא היכולת להתאבל ולכאוב את נפילתם של חבריהם בזמן אמת. מדובר במאבק פנימי מורכב – בין הצורך להילחם ובין הצורך להרגיש את הכאב ולתת לו מקום.

כמו בכל מצב של אובדן, החיילים שמתמודדים עם הטרגדיה של אובדן חבר, נאלצים להתמודד עם תחושת חוסר אונים ועם צורך להמשיך קדימה, גם כשהלב שבור. בעוד שבעולם האזרחי, יש מקום ברור לאבל ולתהליך ההתמודדות, במהלך מלחמה החיילים מוצאים את עצמם בקונפליקט פנימי – בין להרגיש את הכאב לבין להישאר ממוקדים במטרה הקרבית.

משימת החיים

השכול בקרב חיילים, ובמיוחד במהלך מלחמה, לא תמיד זוכה להכרה ציבורית כמותה יש בשכול של המשפחות השכולות. בעוד שהחיילים נותרים תחת הלחץ של המשימה, תחושת האובדן נשארת עמוק בליבם, ולעיתים קשה להוציא אותה החוצה. ההכחשה של החיילים, הניסיון לדחוק את הכאב הצידה כדי להמשיך במשימות הקרב, היא חוויה ששום אובדן לא יכול להקל עליה.

הסיפור של 7 הנופלים שהותרו לפרסום בשבוע שעבר בעזה – גיבורי ישראל שמסרו את חייהם למען המדינה – הוא סיפור של כאב שאי אפשר להכיל במילים. כל אחד מהם היה חבר, אח, מפקד – וכולם נעלמו בבת אחת. הלוחמים שנשארו מאחור לא תמיד יכולים להתאבל בצורה חופשית, כפי שהיו רוצים. הם נדרשים להמשיך, אבל בליבם הפצעים לא מגלידים.

שבעה חיילים נהרגו בדרום רצועת עזה | צילום: דובר צה"ל

נותנים תמיכה – משימה לא פחות קשה

החיילים הללו לא תמיד מרשים לעצמם לבכות, ולא תמיד יש להם את המקום לבטא את רגשותיהם. בעוד המשפחות השכולות מקבלות תמיכה, החיילים רבים מהם מוצאים את עצמם לבד, מנסים להתמודד עם הכאב בשקט, ונותרים עם תחושת בידוד שמקשה עוד יותר עליהם.

ההבנה, שאנחנו לא רק צריכים להילחם כדי להגן על המדינה, אלא גם ללמוד איך לתת מקום לכאב ולחיות עם הזיכרון של חברים שנפלו – זו משימה לא פחות קשה. צריך להקים יותר מערכות תמיכה לחיילים, כך שלא יצטרכו להתמודד עם האובדן לבד. עלינו להבין שגם הם, כמו משפחות השכול, צריכים זמן ומקום לאבל ולכאב. הם לא פחות פגועים, הם פשוט לא תמיד יכולים להרגיש את זה בזמן אמת.

לוחמים בעזה | צילום: דובר צה"ל

כאשר נזכור זאת, נוכל להיות שם לא רק עבור המשפחות השכולות, אלא גם עבור החיילים, כדי שיזכו לתמיכה ואהבה, כזו שתאפשר להם להתמודד עם מה שקרה, לא רק לשכוח ולחזור לשדה הקרב.

 

גיא יעקובי, הוא מנהל אגף נוער, צעירים ובוגרים בעמותת "משפחה אחת" – הארגון הלאומי לטיפול במשפחות שכולות בישראל

שתפו כתבה זו:

0 0 הצביעו
דירוג הכתבה
guest
1 תגובה
משוב מוטבע
הצג את כל התגובות
בתיה
בתיה
1 שנה לפני

זה נכון
כואב הלב על חיילנו,ילדנו ,שצריכים לשאת על גבם את שכול חבריהם ולהמשיך במשימה

טוען עוד כתבות