רבים מדברים, בעיקר מאז פרוץ המלחמה הנוכחית מול איראן, על החוסן הלאומי ועל יכולתה של החברה הישראלית להתמודד עם אתגרי המלחמה. מאידך – מעטים נותנים את הדעת על רכיביו הפסיכולוגיים של אותו חוסן ועל הנוסחה הנכונה לקיומו.
אתוס לאומי
כמי שעוסק בתחום זה, חקרתי רבות את סוד ניצחונן של מדינות מסוימות במלחמותיהן ואת הגורמים לכישלונן של אחרות בשדות הקרב השונים. הבדיקה ההשוואתית, שהקיפה כ-20 מדינות בעלות נתונים שונים ואשר שייכות לתרבויות שונות, העלתה שתנאי הכרחי (אך לא מספיק) לניצחונן של מדינות על אויביהן הוא אתוס לאומי מעורר השראה.
כך, לדוגמא, הבריטים תפסו את עצמם כאי בודד שמוטל עליו להיאבק ברשע ולגונן על תרבות המערב. תפיסה זו, הניעה מאות אלפים ממשפחות תושבי לונדון לבלות במלחמת העולם השנייה לילות ארוכים במנהרות הרכבת התחתית תחת הפגזות הלופטוואפה. מעליהם, בשמי דרום אנגליה, התחוללו קרבות אדירים בין צוותי האוויר המגנים על בריטניה ובין תוקפיהם הגרמניים. בהקשר זה קבע מנהיגם וינסטון צ'רצ'יל כי מעולם לא חבו רבים כל כך הרבה כל כך למעטים כל כך – וביטא במילים אלו מקצת מן האתוס הבריטי.
מנגד, הרפובליקה הצרפתית הייתה מעצמה אחות, דומה לאנגליה בנתוניה הצבאיים, הכלכליים והדמוגרפיים, אשר בחרה בתבוסה והתמוטטה בתוך שבועות מפלישת הוורמאכט לאדמתה. בספרו "תבוסה מוזרה" מתאר מארק בלוך את הלך הרוח שהוביל להכרעתה המהירה של צרפת: הדקדנס. הייתה זו תרבות של שחיתות מידות, ניוון וקיטוב, שאפיינה את הפוליטיקה הצרפתית במשך עשרות שנים ונטלה מן ההנהגה כל יכולת לגבש אתוס לאומי מכונן.
משואה לתקומה
במדינת ישראל מושתת האתוס המכונן על תודעה היסטורית עמוקה. המושג "משואה לתקומה" מזכיר לנו, בעיקר במועדי אייר, את מחיר חוסר האונים, ואת אירועי תקופת השואה כמוטיב מרכזי להקמת המדינה – כפי שמופיע בפסקה המוקדשת לכך במגילת העצמאות.
אין זה מקרי, לפיכך, שכבר לפני למעלה מעשור, כאשר הופיע נתניהו בעצרת האו"ם, הוא קשר בין השואה ובין האפשרות להתהוותה של פצצה גרעינית איראנית. אמירתו של ראש הממשלה, בפתח המערכה הנוכחית, כי "לעולם לא עוד זה עכשיו" – ממחישה זאת היטב. רק יכולתנו להתאגד סביב צדקת הדרך המומחשת במילותיו אלו של ראה"מ יכולה להוות תשתית איתנה לאתוס הלאומי שיחזק אותנו בלילות של ריצה תכופה למקלטים. התובנה לפיה בניגוד למאה שעברה הנה כיום אנו נוטלים כת גורלנו בידינו תוכל לבנות את המסד לאתוס לאומי מחזק ומעורר השראה.
לחזק את מקבלי ההחלטות
ברגע כתיבת שורות אלה נראה כי הזרם המרכזי בחברה הישראלית אכן בוחר לאמץ את אתוס "משואה לתקומה" ולחזק את מקבלי ההחלטות במדיניות תוקפנית שמחיר כבד ביותר בצידה. אלא שפה ושם, כמו רוח חורפית רעה בעיצומו של יום אביבי, מנסרות בציבוריות הישראלית גם זמירות אחרות. שמא לא פרצה המלחמה אלא לטובת שיקוליו הפוליטיים הצרים של ראש הממשלה? שמא לא נועד הכל אלא כדי לחזק קואליציה שלטונית רופפת ולקנות זמן שלטון? ימי המחלוקת שקדמו למתקפת ה-7 באוקטובר 2023 מזדחלים להם חזרה, והם מתדפקים על דלתותינו ביתר שאת.
האם יוביל אותנו הקיטוב לשקיעה החברתית שהטביעה את צרפת בייאוש ובתבוסה נוראית? האם נדע לשמור לאורך זמן על אותה אמונה איתנה שהעניקה לבריטים את ניצחונם במחיר דמים?
אם נלך בדרך הראשונה – ניפול, וסיסמת "לא עוד" תהפוך למילים נבובות. אם נשכיל לפסוע בדרך השנייה – ייתכן שעל אף המחיר הכבד נוכל, אי פעם בעתיד, לספר לילדינו שימי מבצע "עם כלביא" היו, אם נשאל את מילות נאומו רב ההשראה של המנהיג הבריטי, שעתנו היפה ביותר!
ד"ר איל לוין, מחלקה ללימודי מזרח תיכון ומדע המדינה, אוניברסיטת אריאל בשומרון
